עלמא - מרכז חינוכי-מחקרי ישראלי לחקר האתגרים הביטחוניים על גבול הצפון

חזבאללה הפר את הפסקת האש בלילה שבין ה-14 ל-15 באוגוסט, כאשר שיגר רחפן נפץ לעבר כוחות צה"ל הנמצאים, על פי הסכם המסגרת, בתוך השטח הצהוב במרחב רכס עלי א-טאהר. רחפן הנפץ גרם לפציעה קשה של שלושה חיילי צה"ל. זהו רחפן הנפץ השלישי המשוגר על ידי חזבאללה כנגד כוחות צה"ל באזור זה. בתגובה להפרה של חזבאללה, צה"ל פתח בתקיפות כנגד מטרות חזבאללה. התקיפות המרכזיות בוצעו באנצאר ובדיר אל-זהראני וברכס עלי א-טאהר ובמהלכן חוסלו שישה פעילי חזבאללה, מתוכם שני בכירים ביחידת רדואן וביחידת בדר. במהלך ליל 15-14 באוגוסט, צה"ל תקף באופן ממוקד מפקדה צבאית של יחידת רדואן שפעלה מתוך מבנה אזרחי בתוך הכפר אנצאר, שבמחוז נבטיה, דרום לבנון. כתוצאה מהתקיפה חוסל עלי סמיר אל-חאג' חסן, מהכפר שמסטאר שבבקאע. חסן היה מפקד פוג' (גדוד) ביחידת רדואן. במהלך התקיפה, שהו במבנה המפקדה באנצאר אשתו וארבעת ילדיו של עלי סמיר אל-חאג' חסן. מה עשו בני משפחתו של חסן בתוך מפקדת רדואן באנצאר? חזבאללה משתמש בטקטיקת המגן האנושי באופן קבוע כדי לנסות לשבש תקיפות נגד פעיליו ונכסיו או במקרה של תקיפה להאשים את ישראל באופן שקרי בירי מכוון נגד אזרחים תמימים. ההנהגה הלבנונית שיתפה פעולה עם הנרטיב השקרי של חזבאללה. בתגובתו של ראש ממשלת לבנון לתקיפה, הוא התעלם לחלוטין מכך שחזבאללה הפר את הפסקת האש וכי המטרה הייתה מפקדה של חזבאללה שמתוכה פעל פעיל טרור בכיר ביחידת רדואן. לפי דיווחים מקומיים, בתקיפה באנצאר חוסל גם פעיל נוסף (להבנתנו גם הוא מיחידת רדואן) - מחמד יוסף עטוי מהכפר אל-צרפנד. ב - 15 באוגוסט 2026 בשעות הערב, בתקיפת נכס צבאי של יחידת בדר בתוך הכפר בדיר א-זהראני, צה"ל חיסל את עלי פח'ר א-דין (המוכר גם בכינוי אבו-חסן עלאא'), מפקד בכיר ביחידת "בדר" של חזבאללה. יחד איתו חוסלו הפעילים עלי חסן חנג'ול (זכריא) מהכפר ערב צאלים, עלי מחמד טראבלסי מהכפר דיר א-זהראני, וחסן עבאס חרקוץ מהכפר חארוף. פח'ר א-דין הוא מהכפר יונין שבבקאע, פיקד בשנים האחרונות על מספר גזרות לחימה נגד כוחות צה"ל ואזרחי ישראל, ואף לקח חלק בקידום מתווים נגד כוחות צה"ל הפועלים בלבנון, ובפרט בשיגור רחפני הנפץ לעבר חיילי צה"ל באזור הבטחוני בדרום לבנון. נזכיר שתי עובדות: הראשונה, מתחת לרכס עלי א-טאהר בנה חזבאללה תשתית תת קרקעית אסטרטגית המשמשת כמפקדה מרכזית של יחידת בדר. הישרדות פעיליו, הלכודים בתשתית זו, היא תמונת ניצחון אסטרטגית עבור חזבאללה. השנייה, חזבאללה מעוניין לסכל את המשא ומתן המתקיים בין ישראל ובין מדינת לבנון. בגיבוי איראני, חזבאללה פועל במרחב רכס עלי א-טאהר כדי להשיג את שתי המטרות לעיל. במקביל, הנעשה ברכס מנוצל על ידי האיראנים כמנוף פוטנציאלי בהתנהלות מול ארה"ב.

לוותר כדי לשמר: מדרג "הוויתורים" האפשרי של חזבאללה בדרום לבנון השבוע דווח בלבנון כי חזבאללה מחלק את תשתיותיו בדרום המדינה לשלוש רמות חשיבות, בהתאם לערכן המבצעי וליכולתו להחליפן במקרה שייאלץ לוותר עליהן. חלוקה זו עשויה ללמד על דרך פעולה אפשרית של חזבאללה בהתמודדות נגד יישום ההסכם בין ישראל ללבנון: יצירת מדרג ויתורים שיאפשר לו למסור נכסים מסוימים לצבא לבנון, ובמקביל לשמר את התשתיות החיוניות להמשך קיומו ככוח צבאי בדרום. על בסיס הכרותינו את יחסי הגומלין בין חזבאללה לבין צבא לבנון, אם תתבצע מסירה היא תתאפשר רק על פי החלטה של חזבאללה ולא בגלל יוזמה או דרישה של צבא לבנון. לפי הדיווח, ברמה הנמוכה נמצאים נכסים שחזבאללה מסוגל לוותר עליהם במחיר מבצעי נמוך יחסית: עמדות קטנות, מחסני נשק מוגבלים, נקודות תצפית ומתקנים שכבר נחשפו במהלך המלחמה ואיבדו מחשיבותם. מסירתם לצבא לבנון עשויה לאפשר לארגון להפגין מצג שווא של אי רצון להתעמת עם הצבא (שנחשב קונצנזוס), מבלי לפגוע משמעותית ביכולות הליבה של חזבאללה. בסבירות גבוהה, למרות כי מדובר באמל"ח מוגבל ופשוט בנכסים אלה, הוא יוחזר לחזבאללה בשיטת "הדלת המסתובבת". הרמה השנייה כוללת מחסני תחמושת, מתקני תחזוקה ואספקה, נקודות שהייה, עמדות שיגור ותשתיות תת־קרקע קצרות. על חלק מנכסים אלה חזבאללה עשוי להיות מוכן לוותר לאחר שיפנה את תכולתם. כלומר, העברת אתר לידי הצבא אינה מעידה בהכרח על פירוק היכולת שהייתה בו: ניתן להעביר את האמצעים ולשמר אפשרות לשיקום האתר או להקמת חלופה בעתיד. לחלופין, בשיטת "הדלת המסתובבת", האתר "יוחזר" לחזבאללה בהמשך. התנהלות דומה למתואר בשני המדרגים לעיל, ראינו כבר במהלך 2025 במספר דוגמאות מעטות מאוד שתועדו שבהן צבא לבנון הגיע לאתרים של חזבאללה ולכאורה "הועברו" לידיו. הרמה העליונה מסמנת את גבולות הוויתור האפשריים של חזבאללה. היא כוללת מרכזי כובד אופרטיביים כמו מרכזי פיקוד ושליטה, מנהרות אסטרטגיות, מחסני נשק איכותי ואתרים שולטים המאפשרים תצפית וניהול פעילות צבאית. מדובר בתשתיות המאפשרות לארגון לשמר פיקוד, שרידות, נשק איכותי ושליטה במרחב – השלד שעליו ניתן לבנות מחדש כוח צבאי בעת הצורך. מדרג זה עשוי אפוא לשמש את חזבאללה לניהול נכסיו באופן סלקטיבי: למסור נכסים שכבר נשחקו, נחשפו או שקל להחליפם, לרוקן מאמל"ח ולמסור תשתיות בעלות חשיבות בינונית, ולהתעקש על שימור הנכסים החיוניים ביותר. כך יוכל הארגון לאפשר לצבא לבנון להרחיב את נוכחותו ולהציג הישגים בשטח, מבלי לוותר בהכרח על התשתית שתאפשר לו לשמר ולשקם את כוחו הצבאי בדרום. מכאן שמספר האתרים שעוברים לידי צבא לבנון הוא מדד חלקי בלבד ליישום ההסכם. השאלות החשובות יותר הן אילו תשתיות נמסרות, מה הוצא מהן טרם המסירה, ובעיקר – על אילו נכסים חזבאללה אינו מוכן לוותר. אם החלוקה שדווחה אכן משקפת את תפיסת הארגון, דווקא נכסים אלה עשויים לסמן את ליבת הכוח שחזבאללה מבקש לשמר בדרום לבנון.

דעה - עלי א־טאהר אסור לישראל להפוך ניצחון צבאי לתמונת ניצחון של חזבאללה.pdf

ניצחון צבאי אינו מספיק אם הוא הופך לתמונת ניצחון של האויב. תמונת ניצחון של חזבאללה ברכס על א-טאהר ב"יום שאחרי", היא כתמונת מראה לחולשת ישראל וארצות הברית וזה יכול לחבל בכל מאבק בטרור בעולם בכלל ובמאבק בטרור של הציר השיעי בפרט. אם חזבאללה יוכל לשוב למתחם, לשקם את התשתיות ולהציג את הישרדות פעיליו כהוכחה ל"ניצחון" – ישראל עלולה להפוך הישג מבצעי משמעותי לתמונת ניצחון והישג תודעתי משמעותיים מאוד של חזבאללה. את תמונת הניצחון הזו אסור לישראל להעניק לחזבאללה. זהו גם האינטרס המובהק של מדינת לבנון ושל ארצות הברית. כל הסדר עתידי בלבנון חייב להימדד לא רק בשאלה האם צה"ל נשאר בנקודה מסוימת, אלא במבחן הרבה יותר חשוב: האם קיימים מנגנון ויכולת אמינים שימנעו מחזבאללה לשוב אל הנכסים שנשללו ממנו ושיוכלו גם לספק הוכחות ברורות לכך. קראו בהרחבה במאמר הדעה המצורף.

סוריה: הבנות חשאיות לפינוי חומר גרעיני מ״אתר 99״ ממשל טראמפ הגיע להבנות חשאיות עם ישראל ועם ממשלת סוריה החדשה, שבמסגרתן צפויה הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה אטומית (סבא״א) לפנות חומר גרעיני המאוחסן באתר חשאי בסוריה, המכונה בדיווח ״אתר 99״. זאת על פי דיווח ב־Axios, על בסיס מידע שמסרו בכירים אמריקנים וישראלים. לפי אותם גורמים, ההבנות נועדו לאבטח את החומר ולמנוע הסלמה אפשרית בין ישראל לסוריה, ואולי אף מעורבות טורקית. החומר טרם פונה, אולם התהליך צפוי להתחיל בקרוב, במטרה להשלימו עד סוף 2026. בהקשר זה, בחומרים שנאספו ונותחו על ידי מרכז עלמא מאוגוסט 2023, מוכר ״פרויקט 99״, שהאתר בו פעל, ממוקם באזור תל קרטל, כ־35 קילומטרים מצפון לחומס וכ־18 קילומטרים מדרום לחמה. בתקופת משטר אסד פעל הפרויקט תחת מכון 4000 (״גזרה 4״), של מרכז סרס — הגוף הסורי למחקרים מדעיים ולפיתוח אמצעי לחימה. על בסיס המידע הגלוי שבידינו מאוג' 2023, באתר של "פרויקט 99" התקיימה פעילות הקשורה לייצור טילים בליסטיים, בשיתוף מדענים איראנים וצפון־קוריאנים. חשוב להדגיש: בשלב זה אין בידינו מידע המאפשר לקבוע כי ״אתר 99״ המוזכר בדיווח של Axios הוא אותו אתר באזור תל קרטל המוכר לנו כאתר ״פרויקט 99״. לפי הדיווח, משטר אסד אחסן באתר ״עוגה צהובה״ — תרכיז אורניום המופק מעפרה ומשמש חומר ביניים במחזור הדלק הגרעיני — וכן שאריות וחומרים נוספים שנותרו מפרויקט הכור באל־כיבאר. הכור, שעמד במרכז תוכנית הגרעין החשאית של סוריה, הותקף והושמד על ידי ישראל בשנת 2007. לדברי הגורמים שצוטטו, החומר שבאתר אינו מאפשר כשלעצמו ייצור של נשק גרעיני תקני, אך עלול לשמש מרכיב ב״פצצה מלוכלכת״ — מטען קונבנציונלי שנועד לפזר חומר רדיואקטיבי ולזהם את סביבתו. אחסון עוגה צהובה אינו מחייב בהכרח מתקן הדומה לכור גרעיני או מבנה בעל מיגון כבד. החומר נשמר בדרך כלל כאבקה יבשה בתוך חביות מתכת סגורות ועמידות, במבנה מקורה ומאובטח המגן על המכלים מפגעי מזג האוויר ומאפשר מעקב אחר מצבם. אף שסיכון הקרינה החיצונית מהחומר נמוך יחסית, נדרשת מניעת פיזור אבק, שאיפה, בליעה או מגע בלתי מבוקר, בשל הסיכון הרדיולוגי והרעילות הכימית של האורניום. אחסון בטוח מחייב גם בקרת גישה, ניהול מלאי, בדיקת המכלים, ניטור מתאים ואמצעי מגן לעובדים. אין בדיווח מידע המאפשר לקבוע באילו תנאים או באיזה סוג מכלים נשמר החומר באתר הסורי. לפי הגורמים הישראלים, זמן קצר לאחר נפילת משטר אסד תקף צה״ל את הכניסות לאתר כדי למנוע גישה אליו. ישראל וארצות הברית דנו במשך יותר משנה בדרכי הטיפול במתקן, וישראל הבהירה כי לא תסכים להשארת החומר במקום. בהמשך זוהתה תנועה באזור שעוררה חשש כי גורמים סוריים מנסים להגיע אליו, ואפשר שטורקיה מסייעת להם. בעקבות זאת ביקש ממשל טראמפ מישראל להימנע מפעולה צבאית ושילב את סבא״א במהלך. לפי Axios, לפני כשלושה שבועות נחתם הסכם בין הסוכנות לבין הממשלה הסורית לפינוי החומר. הפרשה ממחישה את הסיכונים הנובעים מהירושה האסטרטגית שהותיר משטר אסד — תשתיות, ידע וחומרים רגישים ופוטנציאל השימוש בהם על ידי גורמים בעייתיים בלשון המעטה. פינוי בפיקוח סבא״א עשוי לצמצם סיכון ביטחוני פוטנציאלי, שיכול להוות איום ברור ומיידי על ישראל.

האתגרים הביטחוניים הישנים בסוריה החדשה: דאע"ש בדרום ונתיבי הברחות האמל"ח ללבנון רצף אירועים ביטחוניים שנרשם בסוריה ובלבנון בראשית אוגוסט 2026 מצביע על שתי תופעות שראויות למעקב: חוליית דאע"ש בחאן ארנבה: ב־9 באוגוסט הודיעו כוחות ביטחון הפנים הסוריים על מעצר של תשעה פעילי דאע"ש בח'אן ארנבה (כ-5 קילומטר מהגבול עם ישראל) שבמחוז קוניטרה. החוליה עסקה באגירת אמל"ח, בהכנה ובהעברה של מטעני חבלה ובתמיכה בפעילות תאי דאע"ש בדרום סוריה. בראש החוליה עמד מוסעב ח'ליל אלשיח' (مصعب خليل الشيخ), המכונה "אלסיני" (الصيني), פעיל דאע"ש מוכר שהיה קשור לתשתית הארגון בדרום המדינה. מקור כינויו אינו ידוע, ולא נמצא עד כה מידע המאשר כי מדובר בפעיל זר או בפעיל ממוצא אויגורי, אוזבקי או סיני (שתווי פניהם יכולים להיות רלבנטיים לכינוי). חשיבות החשיפה נובעת בעיקר ממיקומה ומאופי הפעילות: ח'אן ארנבה נמצאת במרחב קוניטרה הסמוך לגבול ישראל, והחוליה עסקה בתשתית מבצעית ולוגיסטית ולא רק בפעילות תעמולתית. דאע"ש ממשיך לקיים תשתיות בדרום סוריה. ב-5 באוגוסט איתרו כוחות ביטחון הפנים הסוריים 5 רקטות גראד שהוסתרו בשטח חקלאי סמוך לאלחארה בדרום סוריה, כ־12 ק"מ מגבול ישראל. לא ידוע אם הרקטות שייכות לדאע"ש, לתשתיות טרור אחרות או שאולי הן שרידים עוד מימי מלחמת האזרחים. הברחות אמל"ח מסוריה ללבנון: במקביל נרשמו בתוך ימים ספורים מספר אירועים הקשורים לאמל"ח בסוריה ובגבול לבנון. ב־4 באוגוסט הודיע צבא לבנון כי תפס בג'רוד ערסאל 17 רקטות גראד בקוטר 122 מ"מ שהוברחו מסוריה ללבנון, נעצרו שני מעורבים ובפשיטות נוספות נגד הרשת נתפסו תחמושת וציוד צבאי. ב־8 באוגוסט הודיעו כוחות ביטחון הפנים בטרטוס כי סוכל משלוח אמל"ח נוסף שהיה בדרכו ללבנון. המשלוח כלל רובים אוטומטיים, אמצעי RPG, מחסניות ותחמושת. אנו עדים לניסיונות הברחה מידי שבוע. מכירים את מה שנתפס אבל לא מכירים את מה שלא נתפס. סוריה ממשיכה לשמש כמרחב לוגיסטי להעברת אמל"ח ללבנון, גם תחת השלטון הנוכחי ובמקביל למאמציו לסכל פעילות זו. עבור האיראנים וחזבאללה, נתיבי ההברחה דרך סוריה נותרים רכיב משמעותי ביכולת לשמר ולשקם את המערכים הצבאיים של הארגון.

הנוכחות הרוסית בסוריה: מעבר משליטה צבאית לשותפות מוגבלת - תמונת מצב מעודכנת ל־10 באוגוסט 2026. ההסדר החדש בחמיימים ובטרטוס מצביע על מעבר מבסיסים בשליטה רוסית עצמאית לנוכחות מצומצמת ומותנית: התשתיות האזרחיות יוחזרו לניהול סורי, ואילו המתקנים הצבאיים יוסבו למרכזי אימון משותפים. מוסקבה מאבדת אוטונומיה צבאית, אך משמרת השפעה באמצעות הכשרת הצבא, תחזוקת נשק, קשרים כלכליים ומעמדה הבינלאומי. מבחינת ישראל, השינוי עשוי להפחית במעט את הסיכון הפוטנציאלי לחיכוך ישיר עם כוחות רוסיים — אך אינו מייתר את מנגנוני מניעת החיכוך. קראו בהרחבה.

חזבאללה ממשיך לבסס את אחיזתו באזור הפיילוט הראשון – זוטר אלע'רביה. דה – פקטו, פעילי חזבאללה נוכחים ופועלים בתוך אזור הפיילוט בחסות צבא לבנון, מבססים אחיזה אזרחית שתאפשר את ההתבססות הצבאית המחודשת בשלב הבא. לאחר שזיהינו את כניסת ארגון הבריאות האסלאמי של חזבאללה לזוטר אלע'רביה בחסות צבא לבנון, שנפרס בכפר (ראו את פרסומנו מה- 27 ביולי), אנו מזהים בימים האחרונים גם את כניסתה לזוטר אלע'רביה של אגודת "ועזרו זה לזה" - "ותעאונו" השייכת לחזבאללה (جمعية "وتعاونوا" الخيرية | Wataawanou Association Charity ). בדומה לארגון הבריאות האסלאמי, גם כניסתה של אגודת "ועזרו זה לזה" לזוטר אלע'רביה נעשים בחסות צבא לבנון. האגודה, המגדירה עצמה כ"אגודת צדקה העוסקת באיסוף תרומות וסיוע לנזקקים", היא למעשה אחת מהזרועות האזרחיות של חזבאללה לייצר בקרב האוכלוסייה בלבנון (ולא רק השיעית, אלא גם במעוזים הסונים) השפעה ותלות חברתית – כלכלית, אשר יאפשרו לחזבאללה לפעול באזור ההשפעה באופן חופשי, הן בהיבטים אזרחיים והן בהיבטי טרור – צבאי. על פי ניתוח החומרים הגלויים, נראה כי האגודה נכנסה לאזור הפיילוט בזוטר אלע'רביה כבר ב-29 ביולי והקימה מרכז זמני למועצת הכפר ומרכז שירותים "לליווי חזרת התושבים" . האגודה הציבה מבנה בכיכר המרכזית לשימוש המועצה המקומית. בנוסף, האגודה הציבה מבנה לצורך אספקת מזון וארוחות יומיות לתושבים ששבו לכפר והחלה למפות את הצרכים הבסיסיים שלהם. ב-05 באוגוסט, ארגנה האגודה עצרת אבל בכפר לכבוד "יום הארבעין" לציון יום מותו של האמאם חוסין. פעילי האגודה משתפים פעולה עם צבא לבנון וההגנה האזרחית הלבנונית לצורך פעולות השיקום והניקוי המתבצעות בכפר. בנוסף, האגודה, שאינה מתאמצת לטשטש את שיוכה לחזבאללה, משמשת כפלטפורמה עבור חזבאללה לגיוס תרומות לצורך שיקום התשתיות האזרחיות והצבאיות, בין היתר דרך חשבון בבנק קארד אלחסן של חזבאללה, ובעלת קשר פיננסי לאיראן. בראש האגודה עומד עפיף שומאן המכונה "אבו אלפצ'ל". נזכיר, כי מאז הפסקת האש הראשונה (נובמבר 2024), החלה אגודת "ועזרו זה לזה" בקמפיין הצבת עשרות מבנים ניידים (בדומה למבנים הניידים שהציבה בזוטר אלע'רביה) בדרום לבנון. לכאורה, המטרה הייתה לספק "פתרונות דיור זמניים" לתושבים. ברם, לקמפיין הייתה מטרה נוספת: להטמיע ולהסוות מחדש את פעילותו הצבאית ואיסוף המודיעין של חזבאללה בדרום לבנון ובקו המגע. למעשה, חלק מהמבנים שאותם הציבה האגודה החל מסוף שנת 2024 ובחודשים הראשונים של שנת 2025, היו מיועדים לפעילות הצבאית של חזבאללה וכתחליף לתשתית המבנים שנפרסה לפני המלחמה על ידי אגודת "ירוק ללא גבולות" והושמדה על ידי צה"ל. חלק מהמבנים החדשים שנפרסו על ידי אגודת "ועזרו זה לזה" הושמדו גם הם על ידי צה"ל.

האירוע במג'דל זון: מטען ישן או אינדיקציה לחזרתו של חזבאללה? אתמול (5.8) נהרגו שני לוחמי צה"ל וארבעה לוחמים נוספים נפצעו באורח קשה, כתוצאה מפיצוץ מטען חבלה במבנה שבו פעל כוח צה"ל בכפר מג'דל זון שבדרום לבנון. נסיבות האירוע עדיין מתוחקרות, אולם כבר עתה הוא מעלה שאלה רחבה יותר: כיצד ממשיכים מטעני חבלה להוות איום במרחב הקו הצהוב? בשלב זה ניתן להצביע על ארבע אפשרויות מרכזיות באשר למקור המטען: - מטען שהונח כחלק ממערך ההגנה שבנה חזבאללה בדרום לבנון טרם המלחמה. - מטען שהונח במהלך המלחמה. - מטען שהונח על ידי פעילי חזבאללה שנותרו ("נלכדו") במרחב הקו הצהוב. - מטען שהונח לאחרונה על ידי פעילי חזבאללה שחזרו למרחב בחסות חזרת האוכלוסייה האזרחית. האפשרות האחרונה מקבלת משנה תוקף לנוכח ההתפתחויות האחרונות בדרום לבנון. לאחרונה החלה חזרת תושבים לכפר אלמנצורי, הסמוך למג'דל זון, אף שמדובר במרחב המוגדר כשטח צבאי שבו לא הותרה חזרת אזרחים. חזרת התושבים התבצעה תחת חסות צבא לבנון, שהקים במקום מוצב. במקביל, חזבאללה קיים בכפר הלוויות המוניות לפעיליו ( 11 ו- 17 ביולי), אירועים המאפשרים גם חזרה של פעילי הארגון למרחב תחת מעטפת אזרחית. במקביל, באזור הפיילוט בזוטר אלע'רביה שבגזרה המזרחית לצד פריסת צבא לבנון, נרשמה באזור גם פעילות של "ארגון הבריאות האסלאמית", גוף המזוהה עם חזבאללה. שתי ההתפתחויות הללו מעלות שאלות באשר ליכולתו של צבא לבנון למנוע את חזרתו של חזבאללה למרחב, ובאשר ליכולת למנוע מהארגון לנצל את חזרת האוכלוסייה האזרחית לצורך חידוש פעילותו. האירוע במג'דל זון אינו עומד בפני עצמו. הוא מצטרף לאינדיקציות נוספות לכך שחזבאללה ממשיך לחפש הזדמנויות לפגוע בכוחות צה"ל הפועלים בדרום לבנון. ב־29 ביולי שיגר הארגון רחפן נפץ לעבר כלי הנדסי של צה"ל שפעל במרחב רכס עלי אלטאהר. באירוע לא היו נפגעים, אך הוא המחיש כי חזבאללה ממשיך לנסות ולפגוע בכוחות צה"ל הפועלים בדרום לבנון. כמו כן, ראוי לבחון גם את עיתוי האירוע, שהתרחש על רקע המגעים בין ישראל ללבנון בנוגע ליישום הסכם המסגרת, ואת האפשרות כי עיתויו נועד לשבש את המו"מ והמשך המגעים. לפיכך, השאלה המרכזית אינה רק מתי הונח המטען, אלא האם האירוע במג'דל זון משקף איום שנותר ממערך ההגנה שבנה חזבאללה לפני המלחמה, או שמא הוא מעיד על יכולתו לשוב ולפעול במרחב הקו הצהוב גם כיום.

הזירה האיראנית – סקירה חודשית (יולי 2026)-1.pdf

יולי 2026 התאפיין בהסלמה רב-חזיתית בין איראן לארה"ב, שכללה התנגשויות קינטיות מתמשכות בעצימות נמוכה עד בינונית והליכה על הסף מחושב. במקביל, עלה מידע חדש על מאמציה החשאיים של טהראן לבנות מחדש יכולות גרעיניות במתקן "הר המכוש", לצד התחדשות מתקפות החות'ים על ערב הסעודית, וכל זאת בצל המשבר הכלכלי החמור של איראן. דו"ח זה בוחן את כל ההתפתחויות המרכזיות ומשמעותן. נכון ל-5 באוגוסט, המוקד הדיפלומטי עבר למצר הורמוז. בעוד גורמים אמריקאים נותרים אופטימיים לגבי עסקה לפתיחה מחדש "היום או מחר", איראן ממשיכה להכחיש קיום משא ומתן ישיר עם וושינגטון. עד כה, איראן נקטה בגישה של הליכה על הסף, תוך שהיא מכוונת לעבר כלי שיט מסחריים ונכסים צבאיים של ארה"ב באזור, ובה בעת מאבדת נכסים צבאיים ואסטרטגיים בתקיפות אמריקאיות, כחלק ממאמץ לבסס שליטה על מיצר הורמוז. ישראל נשארת מחוץ לקמפיין התשה זה לעת עתה. קראו בהרחבה.

היום מציינים שש שנים לפיצוץ של מצבור האמוניום החנקתי בנמל ביירות, האנגר 12 , 04 באוגוסט 2020. לאחר תקופה ארוכה של שיתוק בחקירת הפיצוץ, נראה כי התקיימה בתקופה האחרונה התקדמות בחקירה, אותה הוביל השופט טארק אל ביטאר. ביטאר סיים את החלק המרכזי של החקירה בסוף חודש מרץ 2026. בתיק החקירה מופיעים כ-70 חשודים, ביניהם בכירים לשעבר במערכת הפוליטית והביטחונית. לא ברור אם נגד כולם יוגשו כתבי אישום, מתי יוגשו כתבי אישום ומתי יפתח המשפט. על פי הערכות בלבנון המשפט יחל לפני סוף 2026. לאורך שש השנים האחרונות, חזבאללה התנגד לעצם החקירה ולעצם מינויו ופעילותו של השופט ביטאר, לא הכיר בהם וניסה לעכב ולטרפד את החקירה ואת פעילותו של ביטאר (מעניין מדוע...). האם הפרשה תסתיים בהליכי משפט אפקטיביים שימצו את הדין עם האחראים האמיתיים לאסון הגדול? הפיצוץ בנמל ביירות אינו נתפס רק כאסון אזרחי, אלא גם כמבחן ליכולתה של מדינת לבנון לחקור ולנהל הליכים משפטיים באופן אפקטיבי ואמיתי אסון, שבו היו מעורב מוקד כוח פוליטי וביטחוני משמעותי מאוד כמו חזבאללה, להתמודד מולו ולמצות את הדין עם האשמים. שש שנים לאחר הפיצוץ עדיין אין הרשעה, אין משפט פעיל ואין אפילו אדם אחד הכלוא בגין האחריות לאסון. מה זה אומר על ההתמודדות של מדינת לבנון מול חזבאללה בנוגע לפירוק הנשק?

שש שנים לפיצוץ בנמל ביירות, 04 באוגוסט 2020