דורון פסקין - הכסף שמניע את המזרח התיכון

כסף, זהב ומכליות בוערות: המלכוד של איחוד האמירויות על פי דיווחים השבוע שיוחסו למקורות בטהראן, איחוד האמירויות העבירה בחשאי באחרונה לאיראן מיליארדי דולרים, כשני טונות זהב ואף מטוסי נוסעים - כל זאת בניסיון "לקנות שקט” ולהימנע מפגיעה איראנית בנכסיה. אלא שבשטח התמונה שונה לחלוטין. רק אתמול דיווחה חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי ADNOC כי שתי מכליות הקשורות אליה הותקפו במצר הורמוז. באבו דאבי ייחסו את התקיפה ישירות לאיראן - זו הפעם השנייה בתוך שבוע שבה נפגע כלי שייט אמירתי באזור . לפי הדיווחים, לא היו נפגעים. לכן אם הדיווחים על העברות הכספים (שמוכחשים בתוקף על ידי האמירויות) והזהב נכונים, מדובר בניסיון שנכשל לייצר הבנות עם טהראן. אם הם שקריים, מדובר בלוחמה פסיכולוגית איראנית שנועדה להביך את האמירויות ולחשוף את פגיעותה. כך או כך, המסקנה די ברורה. במצר הורמוז של קיץ 2026, כסף, תיווך ודיפלומטיה אינם מספיקים כדי להבטיח את חופש השייט.

המרוץ לעקוף את הורמוז כבר מתחיל למשוך מיליארדים קונסורציום השקעות פרטי אמריקאי-סעודי בשם MERA Oil מתקדם בתוכנית להקים במפרץ בית זיקוק, מתקני אחסון ונמל יצוא בהשקעה של עד 5 מיליארד דולר. היכולת המתוכננת של בית הזיקוק היא 200 אלף חביות ביום. מה שמעניין הוא המיקום: MERA צמצמה את החיפוש לשלושה אתרים במדינות המפרץ שנמצאים מחוץ למצר הורמוז. כלומר, הנפט והמוצרים המזוקקים יוכלו להגיע לים הפתוח בלי לעבור בנקודת החנק שאיראן הצליחה לשבש השנה. האתר הסופי אמור להיבחר עד סוף 2026 אך הפרויקט אינו צפוי לפעול לפני 2029. מבחינת ישראל זוהי התפתחות מעניינת שכן היא מראה שכסף פרטי כבר מופנה לתשתיות שמטרתן להפחית את התלות בהורמוז. זה אותו צורך אסטרטגי שעליו מנסה ישראל לרכוב בהצעה לחבר את סעודיה בצינור לאילת ומשם, באמצעות קו אילת-אשקלון, לים התיכון. ברור שחברת MERA לבדה לא תשנה את שוק הנפט. אבל זהו עוד סימן לכך שהמפרץ מתחיל להשקיע בעולם שבו הורמוז כבר אינו נתיב שאפשר לסמוך עליו.

לוב חוזרת למפת הסיכונים של שוק הנפט וההשפעה צפויה להגיע לאירופה סדרת תקיפות כטב"מים פוגעת בימים האחרונים בתשתיות האנרגיה בא-זאוויה שבמערב לוב. הותקפו מתחם הנפט, מכלי דלק, תחנת כוח והבוקר גם תחנת משנה של רשת החשמל. אחד המכלים שנפגע הכיל כ-4.5 מיליון ליטר בנזין. א-זאוויה היא נקודה רגישה שכן במקום נמצא בית הזיקוק הגדול בלוב, בעל כושר של כ-120 אלף חביות ביום וכן מסוף ייצוא המחובר לשדה שרארה, שמסוגל להפיק כ-300 אלף חביות ביום. תפוקת הנפט הכוללת של לוב הגיעה לאחרונה ל-1.44 מיליון חביות ביום, הרמה הגבוהה ביותר מאז 2013. חברת הנפט הלאומית כבר הזהירה כי המשך התקיפות עלול להביא להכרזה על כוח עליון ולהשבתת פעילות. במקביל, יותר מ-700 מגה-ואט מכושר הייצור של תחנת הכוח בא-זאוויה מושבתים וחברת GE הפסיקה את פעילותה במקום והוציאה את עובדיה בשל המצב הביטחוני. בשלב זה הפגיעה הישירה באספקת הנפט העולמית עדיין מוגבלת. החשש הגדול יותר הוא מהתרחבות הלחימה שתשבש את הייצוא מא-זאוויה או את ההפקה בשרארה. זה מגיע בזמן ששוק הנפט כבר מתמודד עם שיבושים בהורמוז ובבאב אל-מנדב ולכן לוב מוסיפה מוקד סיכון נוסף. ויש גם זווית אירופית. לוב היא נקודת היציאה המרכזית של מהגרים בנתיב המרכזי של הים התיכון וא-זאוויה ומערב לוב הם בין אזורי היציאה המוכרים. עדיין אין ראיה שהתקיפות הנוכחיות הגדילו את זרם המהגרים. אולם אם הן יתפתחו לעימות ממושך בין מיליציות ויפגעו בשליטת הרשויות, באספקת החשמל והדלק ובביטחון לאורך החוף גם סוגיית ההגירה לאירופה צפויה להפוך לחלק מהמשבר.

אחרי הסכם ההגנה: טורקיה וסעודיה מקדמות פרויקט אזורי שאפתני נוסף סעודיה וטורקיה מקדמות פרויקט לחיבור רשתות החשמל שלהן דרך ירדן וסוריה. שר האנרגיה הטורקי אלפרסלן ביירקטר אמר היום שמדובר ברשת הולכה אזורית גדולה, עם אפשרות לצרף בעתיד גם את לבנון. הפרויקט מצטרף לשיתוף פעולה אנרגטי שכבר כולל תוכנית להקמת 5,000 מגה-ואט של מתקני שמש ורוח סעודים בטורקיה. בשלב הראשון נחתמו פרויקטים בהספק 2,000 מגה-ואט, בהשקעה של כ-2 מיליארד דולר, שאמורים לספק חשמל ל-2.1 מיליון משקי בית בטורקיה. אם החיבור האזורי יבוצע, הוא ייצור ציר חשמל חדש סעודיה–ירדן–סוריה–טורקיה ויחזק את מעמדה של טורקיה כצומת אנרגיה בין המפרץ לאירופה. אנקרה כבר הצהירה בעבר כי היא בוחנת העברת חשמל סעודי דרך טורקיה לשוק האירופי. יוזכר שכל זה קורה בשעה שהקשרים בין ריאד לאנקרה מתרחבים במהירות גם בתחומי הביטחון, התעשיות הביטחוניות והתחבורה והופכים בהדרגה לשותפות אסטרטגית רחבה יותר.

תקרית לא נעימה לשליט דובאי שיח' מחמד בן ראשד אלמכתום (במרכז בחולצה אדומה) בלונדון. בעת שהלך באחד הרחובות גבר סודאני הפנה לעברו קריאות על כך ש"האמירויות הורגת את בני עמו" - על רקע דיווחים כי האמירויות מסייעת לכוחות המתנגדים לצבא הסודאני במלחמת האזרחים הנמשכת שם. אחד ממלוויו של השיח' בן ה- 77 לא חסך מילים מהמפגין הסודאני.

המצור מתחיל לחנוק מחדש את הנפט האיראני יצוא הנפט והקונדנסט האיראני ירד מאז תחילת החודש לכ-500 אלף חביות ביום בלבד, כ-40% פחות מהממוצע ביולי. הסימן הבולט ביותר מגיע מאי חארג, מסוף יצוא הנפט המרכזי של איראן: בתשעת הימים הראשונים של אוגוסט לא נצפתה שם אף מכלית VLCC גדולה, לעומת 7–10 מכליות כאלה במהלך יולי. המשמעות עבור טהראן הולכת ומתרחבת - פחות יצוא פירושו פחות הכנסות במט"ח, ובמקביל יותר נפט נשאר בתוך המערכת. מאגרי האחסון היבשתיים באיראן כבר מלאים בכ-56%, ובחארג בכ-64%, ולכן איראן נאלצת לאחסן יותר נפט גם על גבי מכליות בים. אם המגמה תימשך, הבעיה צפויה לעבור משלב היצוא לשלב ההפקה: כשאין מספיק קונים ואין מקום לאחסן את הנפט, חברות נאלצות בסופו של דבר לצמצם תפוקה. זה בדיוק הלחץ שממשל טראמפ מנסה לייצר באמצעות המצור הימי - לפגוע בהכנסות הנפט של איראן ולצמצם בהדרגה את מרחב התמרון הכלכלי שלה

הגז הקטרי חוזר בהדרגה אבל הורמוז עדיין חונק את היצוא יצוא ה-LNG של קטר עלה ביולי ב-23% לעומת יוני והגיע ל-1.52 מיליון טון - חודש שני ברציפות של התאוששות. אבל התמונה עדיין כואבת לקטרים שכן ביולי 2025 ייצאה קטר 6.82 מיליון טון. כלומר, היצוא כיום עדיין נמוך בכ-78% לעומת שנה שעברה ונמצא סביב חמישית מהרמה הרגילה שלפני המלחמה. הסיבה המרכזית כמובן היא מצר הורמוז. כמעט כל יצוא ה-LNG הקטרי יוצא דרך המצרים ולכן גם כשמתקני הייצור עובדים, קטר תלויה ביכולת להוציא בפועל את המכליות מהמפרץ. בסוף יולי יצאה דרך הורמוז מכלית LNG קטרית ראשונה אחרי כ-20 יום ללא תנועה כזו - סימן להקלה מסוימת, אבל עדיין לא לחזרה לשגרה. התוצאה ניכרת גם בנתח השוק: חלקה של קטר ביצוא ה-LNG העולמי צנח מכ-19% ביולי 2025 לכ-5% בלבד ביולי השנה.

למה קטר המקורבת לטורקיה נשארה מחוץ לברית מכה? בשולי הסכם ההגנה שנחתם אתמול במכה בין טורקיה סעודיה ופקיסטן, עולה השאלה איך קטר המקורבת לטורקיה נותרה בחוץ. ייתכן שהסיבה נמצאת באופי הברית עצמה. ההסכם הזה נבנה במשך כמעט 3 שנים סביב שת"פ צבאי עמוק והוא מחבר מדינות שמביאות יכולות משלימות: כסף ומשקל אזורי סעודי, צבא ותעשייה ביטחונית טורקיים ויכולות צבאיות וגרעיניות פקיסטניות. העובדה ששר החוץ הטורקי הקאן פידאן הזכיר היום דווקא את מצרים כמועמדת אפשרית להצטרף ולא את קטר רומזת שהמטרה היא לבנות בסיס של מעצמות צבאיות אזוריות ולא "מחנה" של המדינות המקורבות לאנקרה. ומה לגבי סעודיה? החשדנות ההיסטורית כלפי קטר אחרי המשבר של 2017-2021 בהחלט נמצאת ברקע, אבל אין ראיה שריאד הטילה וטו על הצטרפות קטר. השאלה המעניינת כעת היא האם קטר פשוט אינה חלק מגרעין ההקמה או שהשארתה בחוץ היא החלטה פוליטית מכוונת. העובדה שהברית הוגדרה כפתוחה למדינות נוספות עשויה לספק את התשובה בהמשך...

הצד הכלכלי של הסכם מכה: כסף סעודי, תעשייה טורקית ויכולות פקיסטניות הסכם ההגנה שנחתם אתמול במכה בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן הוא קודם כול הסכם ביטחוני. בהצהרה עצמה אין התחייבויות כלכליות או סכומי השקעה. אבל הוא יכול להאיץ שיתוף פעולה בתעשיות הביטחוניות של שלוש המדינות. בתקשורת העולמית מצויין כי השילוב ברור: לסעודיה יש הון ושוק ביטחוני גדול, לטורקיה תעשיית נשק מתפתחת במהירות ולפקיסטן יכולות צבאיות (גרעין) ותעשייתיות וניסיון מבצעי. סעודיה גם שואפת במסגרת חזון 2030 לייצר בתוך הממלכה יותר מ-50% מההוצאה הצבאית שלה. לכן, אם ההסכם יתורגם לפרויקטים מעשיים, הוא צפוי להביא ליותר ייצור משותף, העברת טכנולוגיה, מפעלים בסעודיה ורכש מטורקיה ומפקיסטן במקום הסתמכות כמעט בלעדית על ספקיות מערביות. גם פקיסטן צפויה ליהנות מהעמקת הקשר עם ריאד: סעודיה כבר מספקת לה תמיכה פיננסית משמעותית, אם כי בהסכם שנחתם אתמול אין התחייבות חדשה לסיוע כספי. כלומר, מאחורי סעיף ההגנה ההדדית מסתתר גם פוטנציאל כלכלי לא מבוטל - הפטרודולרים הסעודים יכולים לפגוש את פסי הייצור הטורקיים והפקיסטניים.

מי אמר שאין כסף בלבנון? החל מהחודש הבא צפוי הסכום החודשי שמקבל חבר פרלמנט בלבנון לעלות מ-3,000 ל-5,000 דולר. החוקר הכלכלי מוחמד שמס א-דין מסביר שהמהלך ייעשה באמצעות העברת תקציב מרזרבת המדינה, בצו, לקרן ההדדית של חברי הפרלמנט. הקרן עצמה ממומנת מכספי המדינה, כלומר ממסים ואגרות שמשלמים הלבנונים. העיתוי מעורר ביקורת חריפה בלבנון מאחר שעובדי המגזר הציבורי ואנשי הצבא עדיין נאבקים על שיפור שכרם לאחר קריסת ערך הלירה. התוספות שאושרו להם אמורות להינתן בהדרגה, בעוד חברי הפרלמנט צפויים לקבל את התוספת שלהם בבת אחת החל מהחודש הבא. הביקורת די מובנת במדינה שעדיין מתמודדת עם אחת הקריסות הכלכליות הקשות באזור ומבליטה את סדרי העדיפויות המעוותים של המדינה.

אבו דאבי שלא רואים בכותרות כשמדברים על אבו דאבי חושבים בדרך כלל על נפט, השקעות ענק וקרנות הון. אבל מאחורי הקלעים האמירות בונה בקצב גבוה גם את התשתית של חיי היומיום. מרכז הפרויקטים והתשתיות של אבו דאבי מנהל כיום פורטפוליו של 54.5 מיליארד דולר הכולל יותר מ-600 פרויקטים בתחומי דיור, כבישים, בתי ספר, בתי חולים, פארקים ושירותים קהילתיים. זה קשור ישירות לקצב הצמיחה שכן אוכלוסיית אבו דאבי גדלה ב-2024 ב-7.5% ל-4.14 מיליון תושבים וכוח העבודה גדל ב-9.1%. במקביל, אבו דאבי מקדמת תיק נוסף של 15 מיליארד דולר בשותפות עם המגזר הפרטי , ובו 24 פרויקטים שיוצעו ב-2026-2027 כולל יותר מ-300 ק"מ של כבישים, פרויקטי מים וניקוז, בתי ספר, מתקני בריאות וספורט. המעניין זה שבאבו דאבי מתייחסים לתשתיות כחלק מהאסטרטגיה לגיוון הכלכלה. ברבעון השלישי של 2025 הגיע חלקו של המגזר מחוץ לנפט ל-54% מהתמ"ג. כלומר, מאחורי ההשקעות הגדולות והשאיפה להפוך למרכז עסקי וטכנולוגי, יש גם מרוץ קריטי אך יעיל לדאוג שהעיר עצמה תוכל לקלוט את מי שמגיעים אליה.

איראן נגד עצמה: חשבונות ענקית הנפט האיראנית נחסמו בנק התעשייה והמכרות הממשלתי באיראן חסם את חשבונות חברת הנפט הלאומית בשל חובות שלא נפרעו, כך דיווחה היום סוכנות הידיעות פארס. זהו צעד חריג שכן החברה שמנהלת את הפקת הנפט וחלק מרכזי מהיצוא האיראני מתקשה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי בנק ממשלתי אחר. סכום החוב לא פורסם וגם לא ידוע כמה חשבונות נחסמו ולכמה זמן. לפי דיווחים באיראן, לחברה ניתנה במסגרת התקציב ארכה עד מרץ 2027 להסדרת החובות ולכן עלו שאלות גם לגבי הבסיס המשפטי לחסימה. חסימת חשבונות צפויה להקשות על תשלומים לקבלנים, לספקים ולפרויקטים ולהחריף את מצוקת המזומנים בענף. הפרדוקס הוא שאיראן ממשיכה למכור נפט, אך חברת הנפט הלאומית שלה עצמה סובלת מחובות וממחסור בנזילות. זהו עוד סימן לכך שהכנסות הנפט אינן מתורגמות בהכרח לכסף זמין בתוך המערכת האיראנית אלא נשלטות כנראה על ידי גורמים מסוימים (משמרות המהפכה).

איראן: סל המזון התייקר ביותר מפי שניים בתוך שנה הנתונים הרשמיים של מרכז הסטטיסטיקה האיראני לחודש יולי מציגים תמונה ברורה: בעוד האינפלציה הכללית עמדה על 87.9%, מחירי המזון והמשקאות זינקו ב-128.1%. כלומר, סל מזון קבוע שעלה לצורך ההדגמה לפני שנה 1000 תומאן, עולה כיום יותר מ-2280 תומאן. השמן התייקר ב-261.5% - מחירו גבוה כיום ביותר מפי 3.6. מוצרי חלב וביצים התייקרו ב-147.1%, בשר ב-145.2%, לחם ודגנים ב-116.7% ופירות ואגוזים ב-115.4%. שמונה מתוך עשר קבוצות המזון המרכזיות רשמו התייקרות של יותר מ-100%. בכל 31 מחוזות איראן נרשמה אינפלציה שנתית של יותר מ-100% בקבוצת המזון, המשקאות והטבק. במערב אזרבייג'ן הגיע הנתון לכמעט 150% וגם במחוז בעל השיעור הנמוך ביותר - סיסתאן ובלוצ'סתאן - הוא עמד על 110%. גם לאחר ירידה חודשית של 4.7% במחירי הבשר ביולי, מחירו עדיין גבוה ב-145% לעומת השנה שעברה. במקביל, הלחם והירקות לבדם היו אחראים לכ-28% מהאינפלציה החדשה שנרשמה במהלך החודש.

המצור החות'י לא מפחיד את האוניות? 58 אוניות מכולה עברו במצר באב אל-מנדב בין 20 ל-26 ביולי - המספר השבועי הגבוה ביותר בתוך חודש, לפי Lloyd’s List. הנתון מלמד כי בשבוע הראשון לאחר הכרזת החות'ים על מצור נגד נמלי סעודיה לא נרשמה ירידה בתנועת אוניות המכולה. להפך, מספר המעברים היה גבוה יותר מבשלושת השבועות שקדמו להכרזה. הנתון מלמד בשלב זה על מצור ממוקד ולא על סגירה אפקטיבית של באב אל-מנדב. תנועת המכולות נמשכת כמעט ללא שינוי, אך האיום כנראה משפיע על מכליות הקשורות לסעודיה, על דפוסי ההפלגה ועל השימוש בנתיבים "חשוכים" ללא שידור AIS.

החברה המצרית שעושה הון בעזה....שוב נאהד שוחייבר, ראש התאחדות התחבורה הפרטית בעזה, טוען כי חברת "אבנאא סינאא” (בני סיני) המצרית מוכרת לרצועה ליטר סולר ב-33 שקל וליטר בנזין ב-60 שקל. החברה משתייכת לקבוצת אל-ערגאני של איש העסקים המצרי אבראהים אל-ערגאני ולפי דיווחים קשורה קשר ישיר למשטר המצרי. היא נוסדה באל-עריש ב-2010 ועוסקת במסחר, הובלה ולוגיסטיקה. באתר הקבוצה נכתב כי החברה מספקת בנזין וסולר לעזה ומפעילה שירותי אחסון והובלה עבור הרצועה. יוזכר כי בתחילת המלחמה דווח כי חברה זו גובה סכומים מופרזים להסעת עזתים לשטח המצרי . בכל אופן אם נחזור להיום, לפי הנתונים העדכניים, לעזה נכנסים כיום בין מיליון לשלושה מיליון ליטר דלק בחודש בלבד, לעומת צורך מוערך של כ-30 מיליון ליטר. המחסור החריף והמספר המצומצם של ספקים מאפשרים מחירים גבוהים במיוחד ומאפשרים לחברה הזו לגזור קופון שמן.

את אנחת הרווחה שנשמעה הבוקר באיראן לאחר שהנשיא טראמפ הודיע על ביטול התקיפה "המסיבית" אפשר היה לשמוע בכל רחבי המדינה. הביטוי המוחשי לכך הוא במה שקורה בשוק השחור של המט"ח. הדולר נסחר כרגע סביב 1.89 מיליון ריאל לעומת יותר מ-1.94 מיליון אתמול - ירידה יומית של קרוב ל-3%. עם זאת, אין מדובר עדיין בשינוי מגמה עמוק. הדולר נותר קרוב לשיאים היסטוריים. יצוין כי בשבוע שעבר פרסמו הרשויות באיראן כי קצב האינפלציה השנתי ביולי הגיע ל-66% - סביר שהנתון עוד גבוה הרבה יותר. בדיווחים מאיראן עולה כי המחירים של השירותים הציבוריים זינקו בשבועות האחרונים ובדגש על שירותי הבריאות.

הבנזין "שורף" את המשק האיראני מחיר הבנזין באיראן נמוך במיוחד ונשמר כך במשך שנים באמצעות סבסוד ממשלתי. מה שנועד להקל על הציבור ולייצר שקט פנימי הפך בהדרגה לבעיה כלכלית ופוליטית שקשה למשטר לפתור בין שאר צרותיו. איראן נאלצת כיום לייבא כ-13 מיליון ליטר בנזין ביום כדי להשלים את הפער בין הייצור לצריכה. לפי נתון רשמי, היבוא עולה לה כ-3 מיליארד דולר בשנה ועד כ-6 מיליארד דולר כשכוללים תוספים ורכיבי ערבוב אך הדלק ממשיך להימכר לציבור במחיר מסובסד. המחיר הנמוך עודד במהלך השנים צריכה מופרזת, הברחות ושימוש בכלי רכב בזבזניים. מנגד, השלטונות חוששים להעלות את מחירו. כזכור, ההתייקרות שלו בנובמבר 2019 הציתה מחאה ארצית ודיכוי קשה. כך נלכדה איראן בין שתי סכנות: המשך הסבסוד שוחק את התקציב ואת יתרות המט"ח שלה; העלאת המחיר עלולה להאיץ את האינפלציה ולהחזיר את הציבור לרחובות. כך בעצם הבנזין הזול הפך לחסם כלכלי ולחומר נפץ פוליטי

הכטב"ם בדמיאט: המשמעות לישראל מוגבלת אבל קיימת לחדשות הטובות מבחינתנו: הפגיעה השבוע בשתי אוניות גז בנמל דמיאט לא השביתה את מתקן ההנזלה המצרי וכמובן לא פגעה בצינורות המובילים גז מישראל למצרים. לכן, בשלב זה מדובר בבעיה מצרית. יתירה מכך, כושר הגיזוז של היחידה שנפגעה מוערך בכ-500 מיליון רגל מעוקבת ביום קרי כ-6% מהביקוש היומי לגז במצרים. בשיא הקיץ, כל פגיעה ביכולת של מצרים לקלוט גז טבעי נוזלי באמצעות אוניות דווקא מגדילה את חשיבותו של הגז המוזרם אליה בצינורות מישראל. נמל דמיאט משמש במקביל גם להנזלת גז, לרבות גז שמקורו בישראל וליצואו לשווקים בחו"ל ולכן פגיעה נקודתית באוניות הגיזוז יכולה לפגוע בהכנסותיה של מצרים. לפיכך, המשמעות לישראל היא בעיקר עקיפה. בטווח הקצר, תלותה של מצרים בגז הישראלי דווקא עשויה לגדול. הסיכון לישראל יתגבר רק אם התקיפות יתרחבו לצינורות, למתקני ההנזלה או ליכולת של מצרים להמשיך לקלוט את כמויות הגז שהיא רוכשת מישראל.

האיום החות'י מתחיל להשפיע על נתיב היצוא הסעודי טעינת הנפט בנמל ינבוע שבים האדום ירדה בכ-40% מאז 19 ביולי - מ-5.16 מיליון ל-3.09 מיליון חביות ביום, לפי נתוני חברות מודיעי ימי. הירידה משמעותית משום שינבוע הפכה לנתיב העוקף המרכזי של סעודיה לאחר השיבושים במצר הורמוז. הנפט מוזרם מהמזרח בצינור החוצה את הממלכה, נטען במכליות בינבוע ומשם אמור להפליג בעיקר לאסיה דרך באב אל-מנדב. חלק מהמטענים הוסט צפונה למצרים, דרך צינור סומד ונמל סידי כריר שבים התיכון. הזרימה מינבוע למצרים עלתה מ-1.15 מיליון ל-1.6 מיליון חביות ביום, בעוד המשלוחים ישירות לדרום קוריאה ירדו לאפס. המשמעות היא שסעודיה עדיין יכולה לייצא, אך בדרך ארוכה, יקרה ומסורבלת יותר. הלקוחות באסיה חשופים לעיכובים, לעלויות הובלה גבוהות יותר ולצורך למצוא חביות חלופיות. במקביל, חלק מהמכליות הסיניות ממשיכות לעבור בבאב אל-מנדב לאחר תיאום פרטני עם החות'ים כלומר אין בשלב זה סגירה מוחלטת של הנתיב.

הקרב על נמל התעופה בביירות כלי תקשורת ועמודים המזוהים עם חיזבאללה מנהלים קמפיין נגד פאדי כפורי, ראש מערך הביטחון בנמל התעופה של ביירות. הם מאשימים אותו באפליית עובדים שיעים. הקמפיין החל לאחר שכפורי מנע ממהנדס המקורב לחיזבאללה להיכנס ללא אישור לחדר המכ״ם - אחד האתרים הרגישים ביותר בנמל. אבל זהו סיפור גדול הרבה יותר מעימות אישי שכן נמל התעופה הוא שער הכניסה הבינלאומי המרכזי של לבנון ומבחינת חיזבאללה החיבור האווירי הישיר לפטרון האיראני. לכן הידוק הפיקוח בו, מניעת חריגות והגבלת טיסות איראניות מצמצמים את יכולתו של חיזבאללה להשפיע על אחד המתקנים האסטרטגיים במדינה. זו הסיבה שבשבוע שעבר איים בכיר חיזבאללה מחמוד קמאטי כי אם ההגבלות על איראן יימשכו, "לא יישאר מטוס אחד שינחת בביירות”. בקיצור, המערכה נגד כפורי היא למעשה חלק מהמאבק הרחב יותר על השאלה מי קובע את כללי המשחק בנמל התעופה - המדינה הלבנונית או ארגון הטרור של חיזבאללה.