אפרת רהב - הגברת אור האמת

מאוד מומלץ ! סדנת טוני רובינס שמועברת בארץ. סדנה 3 ימים משנת חיים! לרכישת כרטיסים בהטבה של 1+1 יש להיכנס ל www.tonyrobbins.co.Il

https://youtu.be/56n4ikPb66A?si=8OJC2TMapSQIldHI

https://youtu.be/RRSYA24gv68?si=62ZISHbA4Ve-CByX

https://youtu.be/zLIP5RBLM3M?si=vwKLbhsBp9MEz4pT הנה זה בא... והתרגום לעברית 👇👇👇 https://youtu.be/t6t3Ou8061U?si=dG_Yot-QiRX0xz67

החיפוש הסתיים לא כי מצאנו מה שחיפשנו אלא שהבנו שהמחפש היה המכשול למציאה ועכשיו המחפש התמוסס, מה שנותר זו הוויה, קיום טהור, ללא הצורך להיות מישהו או להפוך למשהו. מכאן, עדיין אפשר לשחק את המשחק אנושי, שיהיו לנו העדפות, לעשות בחירות, אך זה מוכר כמשחק, כביטוי אלוהי ולא כמשהו שעצמי נפרד צריך לעשות כדי להפוך להיות שלם. אי אפשר לתרגל כדי להגיע לרמה 7, האחריות היא רק להיות כנים עם כל רמה שבה אנו נמצאים. התפרקות האשליה מתרחשת בחסד ולא במאמץ. תרגולים לכל רמה: 1. חוסר שביעות רצון אלוהית - להרגיש את הריקנות במלואה, חוויה ששום דבר חיצוני לא יכול למלא את הריק. להפסיק לתקן את החיים ולהתחיל להטיל ספק בהנחות יסוד לגבי מי שאנחנו. 2. החיפוש - התרגול הוא מחויבות, להפסיק לצרוך עד ידע ולהתחיל לתרגל ולהתאמן, לבחור נתיב אחד, מורה אחד, פרקטיקה אחת עיקרית, להיכנס עם זה בכל בכוח לפחות למשך שנה, במסירות לפני שחושבים לבדוק אם השיטה עובדת או לא. 3. תרגול - התרגול הוא ההתמדה, גם כשלא מרגישים כלום, לסמוך על התהליך, להבין שאנו נמצאים באמצע החושך שבו שינוי מתרחש מתחת למודעות שלנו, לא להפסיק לתרגל, פריצת הדרך מגיעה לאלו שלא עוצרים. 4. הטיהור - התרגול הוא כניעה, להפסיק להגן על ההתקדמות הרוחנית שלנו, להיות כנים לחלוטין איפה אנו עדיין מחוסרי הכרה ומודעות לצללים, לקבל עזרה ממורים ומטפלים שיכולים לראות מה שאנחנו לא רואים. 5. אינטגרציה - התרגול הוא התגלמות - לחיות מהמהות בכל רגע, להפסיק לפעול כדי לרצות אחרים, להיות אותנטיים גם כשזה לא נוח, לתת למערכות יחסים להתארגן מחדש סביב העצמי האמיתי במקום המזויף. 6. ההתגלמות - הנוכחות הוא התרגול, התודעה משרתת אחרים באופן טבעי, מעצם קיומה. להישאר מחוברים להבנות ולהישאר פתוחים למה שעדיין לא זיהינו. 7. אין תרגול ואין מתרגל. אי אפשר לדלג על רמות, אי אפשר לזייף את הדרך, כל רמה חייבת להחוות במלואה, משולבת במלואה לפני שהרמה הבאה תהפוך להיות אפשרית. ניסיון לקפוץ קדימה משאיר אותנו היכן שאנחנו, רק עם העמדת פנים שאנו לא. שדרוג הנשמה הוא אינו מרוץ, הוא העמקה. אפשר להישאר ברמה 3 למשל במשך חיים שלמים וזה אינו בזבוז. לא נשווה עצמנו לאחרים ולא נשפוט את המקום בו אנו נמצאים, פשוט להיות כנים לחלוטין ומחויבים לתרגול המתאים לרמה בה אנו נמצאים. נסמוך על התהליך. היקום יודע להביא לנו את מה שאנו צריכים כשאנו צריכים. https://youtu.be/X1fCEcllFuE?si=RQVhZGwpE3lUlfsh

בלי הצורך להוכיח את עצמנו, מפסיקים לבזבז זמן על העמדות פנים ועוברים ישר למה שחשוב, בלי פחד מכישלון, מנסים דברים שבעבר נמנענו מהם. רמה 5 חושפת גם אתגר - לחיות בעולם שעדיין פועל מתוך תודעת האגו, רוב האנשים סביבנו עדיין מזוהים עמוקות עם היותנו מישהו מסויים והם מצפים מאיתנו לגלם את המשחק הזה וכשאנו מפסיקים לשחק, זה מבלבל ולפעמים מאיים עליהם, הם עלולים לפרש את חוסר ההגנה שלנו על האגו כחולשה או את היעדר השאפתנות שלנו כעצלות, נוכחות ללא אג'נדה, כחוסר עניין. זה יכול ליצור בידוד זמני כאשר מערכות יחסים ישנות שהתבססו על חיזוק הדדי של האגו נופלות. אך זה גם יוצר מרחב למערכות יחסים חדשות המבוססות על הכרה אמיתית, נתחיל למשוך אנשים אחרים שנמצאים ברמות תודעה דומות ולקשרים האלו יש איכות של עומק ואותנטיות שלא יכולנו להגיע אליהם קודם. מי שברמה 5 מרגיש שהוא לא מוצא את שעצמי שהלך בדרך הרוחנית, המוטיבציות הפנימיות השתנו באופן מהותי מקבלה לנתינה, הצלחה וכישלון כבר לא משפיעים עלינו כמו בעבר, מרגישים במקביל גם פגיעים יותר וגם בטוחים יותר מאי פעם, מערכות היחסים פשוטות יותר ועמוקות יותר, יש תחושה של חיים על פי החיים במקום לחיות את החיים. 6. ההתגלמות - ברמה 5 עדיין יש תנודות, חווים תודעה נטולת אגו ואז נופלים שוב להזדהות, רואים דרך האשליה ואז נלכדים בה שוב. ברמה 6 התודעה החדשה מתייצבת לצמיתות. לפי יוגננדה, זה נקרא סהאג'ה סמדהי = המצב הטבעי שלא דורש עוד מאמץ כדי לשמור עליו. ברמה 6 אנו חוצים סף שאי אפשר לחזור חזרה לאחור, האגו יכול עדיין לצוץ ככלי פונקציונלי, עדיין יש לנו שם, תפקיד, העדפות, אך אנחנו לא מזוהים איתם שוב באופן מלא, זה כמו שחקן שיודע שהוא משחק דמות - שותפים מלאים בתפקיד, מבלי לשכוח שזה תפקיד. הבלבול בין שחקן לדמות נפתר לצמיתות. זה יוצר מצב שחיים בעולם אבל לא חיים ממנו. משתתפים באופן מלא בחיים, במערכות יחסים, בעבודה, אתגרים, הנאות... אך בו זמנית אנו מודעים לעצמנו כתודעה שבתוכה כל זה מופיע. אנו משחקים את המשחק של היותנו אנושיים, תוך כדי ידיעה שזה משחק, מה שבאופן פרדוקסלי, מאפשר לנו לשחק אותו בצורה מלאה יותר, כי אנו לא לוקחים אותו כל כך ברצינות. סימן ההיכר של רמה 6 הוא חוסר מאמץ. אנו לא צריכים לזכור להיות נוכחים, לא צריך להתאמן על שמירה על מודעות ערה, נוכחות היא מצב ברירת המחדל שלנו וחוסר ההכרה הופך להיות לחריג. כשנופלים להתנהגות מכנית או לדפוסים תגובתיים, אנו שמים לב ומיד מתקנים את עצמנו באופן אוטומטי. שינוי נוסף שקורה הוא ההתייחסות שלנו לסבל - אנו עדיין חווים כאב, פיזיות, רגש, פסיכולוגיה... אך סבל שהוא בעצם התנגדות לכאב, ברובו מתמוסס. כשכאב מתעורר, מרגישים את זה לגמרי, ללא התנגדות, זה עובר דרכנו ואז מתפוגג. שום סיפור לא נוצר סביב זה, אין קורבנות או "למה זה קורה לי?" או "זה לא אמור לקרות לי". יש חוויה ישירה, ללא העיבוד המנטלי שיוצר סבל. ברמה 6 אנו הופכים להיות שימושיים לעולם בצורה שונה לחלוטין - אנו כבר לא מנסים לעזור מתוך מוטיבציה של האגו כדי שנרגיש טוב עם עצמנו, להוכיח את הערך שלנו, למלא תפקיד כלשהו. אנו עוזרים כי זה טבעי, הנוכחות שלנו מעצמה, מתחילה להשפיע על תודעה של אחרים, לא צריך לעשות או לומר שום דבר ספציפי, אנשים סביב מרגישים יותר רגועים, צלולים, מחוברים לעצמם. זה קורה מתוך קוהרנטיות שלנו עם שדה התודעה. ברמה 6 אנו תופסים עצמנו כאדם ער, מה שאומר שעדיין יש בתוכנו הפרדה זעירה. התעוררות קבועה יוצרת את הפתיחות הדרושה לרמה 7. ברמה 6 להיות נוכחים ומודעים זה קל ואוטומטי, תחושת העצמי הנפרדת עולה לעיתים רחוקות, הסבל כמעט נעלם, משפיעים על תודעה של אחרים, החיים זורמים בסינכרוניות ובקלות אך יש עוד צעיף אחד דק לעבור. 7. הפירוק - רמה 7 היא לא שדרוג, היא ההכרה שמעולם לא היה מי שישדרג, כל שבע הרמות היו פירוק הדרגתי של האשליה שאנו ישות נפרדת בדרך לאנשהו, הנתיב עצמו היה האשליה הסופית הצורה העדינה של האגו שנותרה. רמה 7 מייצגת שחרור מוחלט, ספיגה בתודעה חסרת צורה, האמת שמעבר לכל אמת. ברמה 7, כל המושגים הרוחניים שהנחו את המסע קורסים, אין נשמה שצריכה שדרוג מכיוון שאין נשמה נפרדת מהשלם, אין תודעה מתפתחת משום שהתודעה תמיד הייתה שלמה, אין אף אחד שיהפוך למואר מכיוון שהאדם כבר היה מואר. זו הכרה שמה שקיים הוא לא מה שחשבנו, המציאות אינה מורכבת מדברים נפרדים, המציאות היא תנועה אחת חלקה המופיעה כריבוי, אנו לא גל המנסה להגיע לאוקיינוס, אנו האוקיינוס, שמופיע באופן זמני כגל וכעת מכיר בטבענו האמיתי. הגוף, התודעה, אינן ישויות נפרדות מאיתנו. ברמה 7, הרצון להארה מתמוסס משום שיש הכרה שהתודעה כבר חופשיה ותמיד הייתה ותמיד תהיה.

זעם, צער או בושה שצפים על פני השטח בעוצמה עצומה, מתפתים לחשוב שאנחנו ברגרסיה, שמשהו השתבש, שהתרגול שלנו נכשל... יוגאננדה לימד שזוהי בעצם הוכחה שהתרגול שלנו עובד, זהו שלב בו אנו מודעים מספיק כדי שהתכנים הלא מודעים יצופו ולא יוכלו עוד להסתתר. האור המוגבר שלנו מאיר על צללים שלא יכולנו לראות קודם. הפצע שהיה נגוע במשך עשרות שנים, סוף סוף צף אל פני השטח כדי להתנקות, להיטהר וזה תהליך כואב יותר מאשר לתת למוגלה להיווצר. רמה 4 מסירה כל דבר שקרי, הזהות הרוחנית שבנינו עד כה "אני רוחני, אני במודעות, אני בהתפתחות..." מתגלה כעוד בניית אגו, פשוט אחת מתוחכמת יותר, ההתקדמות שחשבנו שעשינו, מתגלה כחלקית, השינוי שהאמנו שהתרחש, נחשף בעיקרו כרעיוני ולא מגולם. זה שלב הרסני לאגו אך חיוני לנשמה, כי כל עוד אנחנו יכולים לשמור על דימוי עצמי רוחני, לא פירקנו למעשה את העצמי, רק שדרגנו אותו, אך התפתחות נשמתית אמיתית דורשת השמדה מוחלטת של העצמי הכוזב בכל צורותיו, כולל הצורות הרוחניות. האש המזקקת שורפת כל דבר שלא יכול לשרוד בנוכחות האמת - התקשרויות, הזדהויות, אסטרטגיות להרגיש בשליטה, גאווה עדינה בהתקדמות הרוחנית - כל אלו בוערים ומה שנוצר לאחר השריפה הוא טבענו האמיתי שמעולם לא נבנה ולכן לעולם לא יכול להיהרס. הצלחה של שלב 4 לא תלויה בתרגול אלא ביכולת לחיות בכנות ובוויתור, אנו מפסיקים להעמיד פנים שאנו יותר מודעים ממה שאנו באמת, אנו מפסיקים להגן על ההתקדמות הרוחנית שלנו, אנו נותנים לאש לבעור לחלוטין, בביטחון שכל מה שאמיתי ישרוד וכל מה ששקרי צריך למות בכל מקרה. זה דורש לעיתים קרובות עזרה חיצונית, מורה מיומן שיודע לזהות את הנקודות העיוורות שלנו, מטפל שיכול לעבוד עם החומרים הפסיכולוגיים שלנו, קהילה שיכולה להטיל עלינו אחריות, מכיוון שהאגו מיומן בצורה יוצאת דופן בלקיחת אפילו תהליך הטיהור והפיכתו לצורה נוספת של שיפור עצמי במקום פירוק עצמי. בשלב 4 החיים שלנו מתפרקים והתרגול הרוחני שלנו לא עוצר, אנו רואים את הצללים בתוכנו יותר ברור מאי פעם, זה מעורר ענווה. אנו מטילים ספק בהישגים של העבודה הרוחנית, מרגישים שהולכים אחורה, למרות שכבר חשבנו שאנו הולכים קדימה. במקביל, מתחת לכאוס, יש יציבות עמוקה יותר מאי פעם. נבנה בתוכנו, חלק שצופה בכל זה בשלווה מוזרה. 5. אינטגרציה - מי ששורד את האש של רמה 4, נכנס לרמה 5 כשהיא שונה באופן מהותי, זה שלב בו החלקים שהתנפצו בטיהור, מתחילים להיאסף מחדש לתצורה חדשה, אין חזרה למי שהיינו, אנו הופכים להיות מי שבאמת אנחנו, מתחת לכל שכבות ההתניות, הטראומה והזהות המזויפת, מעין לידה מחדש - לידה כעצמי אמיתי שלנו, שהוא שונה באופן קיצוני מהאגו שבנינו והגנו עליו במשך עשרות שנים. העצמי האמיתי הזה פועל מתוך מניעים, ערכים ותפיסות שונות לחלוטין מאשר העצמי המזויף. השינוי הבולט ברמה חמש הוא התפרקות תחושת העצמי הנפרדת. אין יותר תפיסה של דואליות, אין יותר חיפוש אחר עצמי שיש לו בעיות, האני שזקוק לשיפור מתמיד, האני שנמצא בנתיב הרוחני. יש חוויה שמתרחשת, מחשבות שעולות, פעולות שמתרחשות, אך אין ישות מרכזית שאליה הכל קורה. זה מבלבל ומשחרר בו זמנית. מבלבל מכיוון שכל החיים שלנו בעבר התארגנו סביב היותנו מישהו, סביב סיפור, סביב הגנה ושיפור הדמות שהיינו. ומאידך חשים שחרור כי בלי אותה דמות שאנו צריכים להגן עליה, החיים הופכים לפשוטים יותר באופן קיצוני, אין יותר סיבה להיעלב, אין את מי להרשים, אין למי להוכיח כלום. אין אף אחד שיכול להיכשל או להצליח בלהיות הוא עצמו. ברמה חמש אדם מתחיל להיות המהות לא האישיות. אישיות היא העצמי הנלמד, התגובות המותנות, הדפוסים וההרגלים. מהות - היא מי שאנחנו לפני ההתניות. המודעות הבלתי מותנית שפשוט קיימת. כשחיים מתוך מהות, פעולה הופכת לספונטנית ומתאימה, במקום מחושבת ואסטרטגית. אנו מגיבים למה שקורה בפועל, במקום להגיב ממה שאנו חוששים או רוצים. זה לא אומר שאנו הופכים לפאסיביים או מאבדים את היכולת להבחין, פירוש הדבר שפעולתנו נובעות מאינטליגנציה עמוקה יותר מאשר חישוב אגואי. אנו עושים בחירות לא כדי להגן על העצמי שאינו קיים, אלא כדי לשרת את מה שהרגע באמת דורש, לפעמים זה יראה כמו הצלחה או כישלון קונבנציונלי, אך אנחנו כבר לא מזוהים עם אף אחת מהתוצאות. שינוי נוסף ברמה חמש הוא טרנספורמציה במערכות יחסים, אנו מפסיקים להזדקק לאנשים כדי לאמת את הזהות שלנו, כי אין לנו יותר זהות קבועה שצריכה אימות, זה מאפשר אינטימיות אמיתית, כי אנחנו לא כל הזמן מנהלים את האופן שבו אחרים תופסים אותנו, אנו יכולים להיות נוכחים לחלוטין עם מישהו, בלי אג'נדה, בלי לנסות להשיג משהו או להימנע ממשהו. באופן פרדוקסלי, זה הופך אותנו ליעילים יותר בעולם, לא פחות. אין בזבוז אנרגיה מתמיד של הגנה וחיזוק האגו, יש לנו הרבה יותר אנרגיה זמינה לתרומה ממשית.

מאוד מומלץ! 7 שלבי התפתחות התודעה לפי יוגאננדה 1. התעוררות - מתוך חוסר שביעות רצון קיומי / אלוהי. ידיעה שמשהוא לא מתנהל נכון - המרד הראשון של הנשמה נגד תוכנית האגו. (אגו = להשיג, לצבור, להרשים, לאבטח). יציאה מאמונה שהשגת דבר חיצוני תוביל לאושר. הבנה שהבעיה היא לא במה שאנו עושים או במה שיש לנו אלא מי אנחנו חושבים ומאמינים שאנחנו, התעוררות מהעצמי המזויף של האגו שנבנה על בסיס הישגים, תפקידים, דעות של אחרים, התניות פסיכולוגיות - זהות מוטעת. ההתעוררות מלווה בחוויה שהכל מתפרק, שנכנסים לריק, שינוי במערכות יחסים, בתפיסת קריירה כעבדות מתוחכמת, הנאות עבר כבר לא מהוות סיפוק ונחוות כהסחות דעת, חוסר שקט, שאילת שאלות, תחושת איבוד זמן, תחושה שנועדנו למשהו יותר גדול - הנשמה מתחילה לעבור שדרוג, הריסה לשם שיקום. 2. החיפוש - חיפוש תשובות, חקירה אחר מידע דרך ספרים, סדנאות, למידת פרקטיקות חדשות, התנסות במדיטציה, חיפוש תשובות טבעיות ובריאות, עבודה אנרגטית... רעב לידע רוחני, צמא לאלוהות, הדלק שמניע טרנספורמציה. לעיתים זו גם מלכודת לצמיחה רוחנית ללא אינטגרציה, ללא יישום על החיים עצמם, חוסר תרגול, חוסר התמדה - חומרנות רוחנית, שימוש ברוחניות כדי לחזק את האגו במקום למוסס אותו, לכודים בחיפוש מתמיד אחר המורה הבא, התרגול הבא, פריצת הדרך הבאה מבלי להתחייב לעומק ולשום דבר. הופכים לצייד רוחני שדוגם הכל אך לא שולט בשום דבר. הסיבה היא שעמוק בפנים, האדם לא באמת רוצה לחוות טרנספורמציה, אלא רק שהאגו ירגיש יותר רוחני, ללא שינוי משמעותי. הרבה מחפשים נתקעים ברמה השניה משום שזה מרגיש כמו התקדמות ובעצם מהווה הימנעות מתוחכמת. לומדים מהי הארה במקום להפוך להיות מואר, לומדים על התודעה במקום לשנות אותה. המעבר מרמה שתיים לרמה שלוש קורה באמצעות מחויבות. מעבר מאמונה לידיעה. מפסיקים לאסוף מידע ומתחילים להתאמן בהפנמתו, בוחרים מורה או טכניקה פרקטית מרכזית אחת ומתחייבים אליה לחלוטין, רק כך ניתן להעמיק באמת. המחויבות הזו מפחידה את האגו משום שזה מסמל מוות של האופציונליות. המחויבות יוצרת את רמת הלחץ הפסיכולוגי הדרוש לפריצת דרך. 3. הפרקטיקה - חיפוש מזדמן הופך לתרגול מחויב, בוחרים נתיב, מוצאים מורה מרכזי, מתחילים תרגול יום יומי שלאט לאט מגדיר מחדש את התודעה שלנו. פה מתבצעת צמיחה רוחנית בפועל. הרבה אנשים לא מחזיקים ברמה הזו מעמד מכיוון שהיא דורשת התמדה בדרך גם כשעדיין לא חווים תוצאות במציאות, היא דורשת נחישות לשינוי גם כשהאגו נאבק בנו ורוצה להשיב אותנו לדפוסים קודמים, לדרך הישנה. זה אומר לבחור בהתפתחות על פני אזור הנוחות, זה להגיע להישגים קטנים גם אם אנו לא מקבלים הכרה מבחוץ. מתחיל שינוי במערכת העצבים, נוצרים מסלולים חדשים במוח באמצעות ההרגלים החדשים שסיגלנו, מחליפים תגובה אוטומטית בתגובה מודעת שבוחרים, עד שההרגל המותמר הופך לדפוס אוטומטי חדש, לברירת המחדל, לא רק דרך תובנה אלא דרך משמעת של תרגול. לעיתים יהיה פער בין המאמץ לתוצאות הנראות בחוץ, משקיעים הרבה מאמץ אך לא תמיד חווים התקדמות בהתאם, יש גם חווית תסכול ואכזבה מעצמנו בשל המודעות שפיתחנו להכרה בתגובתיות לא מותאמת שלנו. יוגננדה אמר כי זו הנקודה שבה לוחמים רוחניים עושים פריצת דרך. קל לתרגל כשמיד מבחינים בתוצאות אך המבחן האמיתי הוא דווקא להמשיך ולתרגל כשלא מבחינים בתוצאות, כשמרגישים שהטכניקות לא עובדות, שהאגו רוצה לחזור להרגלי העבר. זהו בעצם מבחן מעבר לקראת טרנספורמציה. אלה שמוותרים ישארו ברמה 2 לנצח - מחפשים ללא סוף אחר התרגול שלא ידרוש מהם את המאמץ וההתמדה הקשה. העניין הוא שכל טרנספורמציה פסיכולוגית או רוחנית, דורשת מעבר דרך הריק, דרך האזור שבו הישן מתמוסס אך החדש טרם התייצב (תקופת הגולם, מעבר מזחל לפרפר). היכולת לצלוח את שלב 3 היא לשים את המיקוד בתהליך ולא בתוצאות, להתמסר להתפתחות ולא למה יצא לנו ממנה, ליישם עקרונות רוחניים בעקביות, להיות במודעות יתרה לחוסר מודעות פנימית, לפעמים דברים נעשים קשים יותר מאשר קלים יותר, אך הנשמה ממשיכה בתהליך כי היא יודעת שזו הדרך הנכונה עבורנו, גם כשהמוח מפקפק. 4. הטיהור - הריסה מבוקרת של כל מה שבנינו, דרכו של היקום להבטיח את השלמת תהליך הטרנספורמציה. ברמה 4 הצל בתוכנו מתפרץ, כל החלקים בנו שעקפנו באמצעות רוחניות - הכעס שקראנו לו גבולות, הפחד שקראנו לו אבחנה, השליטה שקראנו לה משמעת... פתאום הם דורשים להיראות, יש חוויה שממקום שאנו כבר מודעים לעצמנו, עוברים למקום ער ומודע לכמה אנחנו עדיין חסרי מודעות בדרכים שהסתרנו בהצלחה מעצמנו. זה מתבטא בחוסר יציבות בחיים, במערכות יחסים שנראו יציבות פתאום מתערערות או מתפרקות, קריירה שנראתה בטוחה לפתע מסתיימת, בריאות שנראתה בסדר גמור פתאום קורסת או שחווים משבר פנימי, דיכאון, חרדה שכל הכלים הרוחניים שלנו לא יכולים להתמודד איתה.

https://www.facebook.com/share/v/1GiE59dKTb/

אי אפשר לעקוף רמות, אפשר לשלב אותן, כל סימן מתבסס על קודמיו, כל יכולת מתפתחת מיסודות היכולות הקודמות. אי אפשר לחוות חמלה אמיתית בלי נוכחות, אי אפשר להיות בנוכחות ללא כנות, אי אפשר לשרת ללא אגו בלי לפתח תחילה את היכולת להיות לבד. זה מסע, תהליך העמקה הדרגתי אל תוך האמת של מי שאנחנו. לא חייבים להיות מושלמים בכל 12 הסימנים כדי להיות בדרך הנכונה, צריך להיות מוכנים להבחין איפה אנחנו נמצאים ולעבוד עם המציאות. הזו במקום להעמיד פנים שאנו במקום אחר. מודעות עצמית ללא שיפוטיות היא המפתח. המטרה - להיות מוכנים להבחין היכן אנו נמצאים מול כל סימן. ככה יוצרים שינוי אמיתי, מחוץ לאשליה של האגו. נבחר כל שבוע סימן אחד שהכי מאתגר אותנו ונשים בו מיקוד, לא כדי לתקן אותו או לשלוט בו, רק כדי להתבונן בו, השינוי לא יקרה בגלל כוח הרצון אלא באמצעות האינטליגנציה הטבעית של התודעה הרואה עצמה בבהירות.

בגרות רוחנית אמיתית מתבטאת ביכולת לשחרר את העבר לחלוטין, בלי להצטרך שהוא עוד יגדיר אותנו. 10. מערכת היחסים שלנו עם חוסר וודאות - עד כמה אנחנו עדיין צריכים להיות בשליטה, איך אנו מתמודדים עם חוסר וודאות, לא נודע? ברמות נמוכות, חוסר וודאות מפחיד אותנו, אנו זקוקים לתוכניות, ערבויות, נתיבים ברורים קדימה. כשהחיים הופכים להיות בלתי צפויים, נכנסים לפאניקה, מנסים לשלוט בהכל - אנשים, תוצאות, נסיבות... חוסר הידיעה של מה יקרה מרגיש בלתי נסבל. ברמת ביניים לומדים לסבול אי וודאות, מתרגלים כניעה, אומרים לעצמנו לסמוך עם היקום, משתמשים בהצהרות חיוביות, ובתכנים רוחניים כדי להרגיע חרדה מהלא נודע. אך מתחת לפני השטח יש עדיין חוסר נוחות בחוסר וודאות, מעמידים פנים שלא מנסים לשלוט. ברמות הגבוהות של שליטה רוחנית אמיתית - האדם מתאהב בחוסר הוודאות, מתוך הבנה שהלא נודע הוא המקום בו כל האפשרויות קיימות, שהמסתורין הוא טבע הקיום, שהנסיון לדעת ולשלוט הוא שיוצר סבל, לא החוסר וודאות. ברמה רוחנית גבוהה מפתחים אמונה רדיקלית שלא משנה מה יקרה, נוכל לעמוד בו, נשמח ממנו, אנו בוטחים בחיים, לא כי מאמינים שתמיד הם יהיו טובים, אלא כי גילינו שיש בתוכנו יכולות להתמודד עם כל מה שמגיע. בדיקה - האם נוכל לקבל החלטה מבלי לדעת את התוצאה? האם נוכל לצעוד אל הלא נודע בלי ערובה להצלחתנו? האם נוכל לחיות את חיינו כהרפתקה המלווה במסתורין, במקום ניסיון ליצור ביטחון? צמיחה אמיתית מתרחשת במרחב של חוסר ידיעה, במוכנות להתקדם גם כשאנו לא יכולים להבחין בכל הדרך. מערכת היחסים שלנו עם חוסר וודאות מגלה האם נכנענו באמת לאינטליגנציה של החיים או שאנחנו עדיין מנסים לשחק את תפקיד אלוהים כשאנו בהבנה האנושית הקטנה?! 11. היכולת שלנו להתבודד - האם אנו מסוגלים להיות לבד עם עצמנו? לא רק פיזית - בלי הסחות דעת, בלי טלפון, מוזיקה, בלי פעילויות, רק אנחנו והתודעה שלנו. ברמה רוחנית נמוכה, הבדידות בלתי נסבלת, אדם זקוק כל הזמן לגירוי, חיבור מתמיד, הסחת דעת מתמדת מהתודעה העצמית. כי כשאנו עם עצמנו, אנו נתקלים בכל מה שניסינו להימנע ממנו, החרדות, השיפוט העצמי, הריקנות הקיומית... לכן יש צורך למלא כל רגע, להיות עסוק, לוודא שלא נמצאים לבד. ברמת ביניים מתרגלים בדידות, עושים מדיטציה, הולכים לריטריטים לבד, מעריכים זמן שקט... ועדיין יש אג'נדה מאחורי הלבד, רוצים להשיג משהו, למצוא שלווה, לקבל תובנות, להפוך ליותר רוחני. ברמה רוחנית גבוהה, בדידות הופכת למעין חזרה הביתה, אדם לא נמצא לבד כדי להשיג דבר מה, אדם בוחר להיות לבד כי שם הוא מגלה שהוא לא באמת לבד. בבדידות עמוקה תחושת הנפרדות מתמוססת, אתה מכיר בכך שהתודעה עצמה היא בת לוויתך האמיתית, שאנו הנוכחות שעדה להכל ומחוברת לכל הקיום. קשר אמיתי לא קורה דרך מגע מתמיד אלא דרך עומק נוכחות. עלינו לפתח את העומק הזה רק כשאנו מוכנים להיכנס עמוק לתוך עצמנו, ללא הסחות דעת. לבדיקה - האם נוכל לשבת לבד בשקט במשך שעה, מבלי להרגיש חרדה או לפנות למשהו מסיח דעת, פשוט להיות עם עצמנו, עם המחשבות, הרגשות, התחושות, מבלי להזדקק לברוח, לתקן או לשנות דבר מה? 12. מערכת היחסים שלנו עם השירות - איך אנחנו משרתים אחרים? ברמות נמוכות אם משרתים, עושים זאת כדי לקבל הכרה, אישור, להרגיש טוב עם עצמנו, לאזן חוב קארמתי, או לצבור נקודות רוחניות. זהו שירות המונחה על ידי האגו, מותנה. ברמת ביניים - למדנו ששירות הוא חשוב, אדם מתנדב, עוזר לאחרים, מנסה ליצור שינוי, אבל עדיין יש תחושה עדינה של הפרדה, של עליונות - אנחנו העוזרים ואחרים הם נעזרים. אנו נותנים מהשפע שלנו לחוסר שלהם. ברמה רוחנית גבוהה, שירות הופך לטבעי כמו נשימה, לא משרתים כי צריך, או שזה גורם להרגיש טוב עם עצמך, לא כי מנסים להציל מישהו, משרתים כי מזהים את עצמנו בכל אחד, אנו עוזרים כי אין אחר שיעזור, יש רק תודעה שמשרתת את עצמה דרך צורות שונות, השירות אינו תלוי בתוצאה, נותנים בלי להזדקק לקבל הערכה, הצלחה או לראות את תוצאות השירות שלנו. מתוך הבנה שהתפקיד שלנו הוא להיות ערוץ דרכו זורמת אהבה, חמלה וחוכמה. מה שקורה לאחר מכן הוא לא עניין שלנו - שירות חסר אגו. מגיע מתוך חווית אחדות שאין שם אף אחד שיקח קרדיט, שירגיש גאווה, שיטען בעלות על הטוב שנעשה. בדיקה - האם נוכל לשרת מישהו באנונימיות ולהרגיש את אותו סיפוק כאילו קיבלנו הכרה פומבית? האם נוכל לעזור למישהו שלעולם לא יודה לנו? האם נוכל לתת את כל מה שיש לנו לשירות של משהו גדול מאיתנו ולהרגיש מלא יותר ולא חסר? זו התעלות מעל הצורך של האגו להיות חשוב ולגלות את השמחה שבלהיות מועילים.

לפתח אדיבות, סבלנות, כנות, שלמות, נוכחות, מסוגלות יותר לאהוב גם כשזה מאתגר. כל אלו הם תוצאה טבעית של שינוי תודעתי. אם מישהו היה עוקב אחרינו למשך שבוע והיה רואה כיצד אנו מתייחסים ומגיבים לאנשים ברחוב, כשאנו בפקקים, כשמישהו עוקף אותנו בתור, איך אנחנו מדברים לבני משפחה שמאתגרים אותנו - מה הוא היה מסיק שהרמה הרוחנית שלנו? האם הוא יבחין באדם שחי את הערכים של עצמו או אדם שיש בתוכו פער משמעותי בין הדימוי העצמי שלו למציאות שלו? זה לא עניין של שלמות אלא של יושרה! זה להבחין במרחק בין מי שאנחנו אומרים וחושבים שאנחנו, לבין מי שאנחנו באמת! 6. מערכת היחסים עם הרגע הנוכחי - כמה אנחנו באמת כאן, לא שקועים במחשבות על העבר או העתיד, דאגות, פנטזיות, חרטות... כמה אנחנו ערנים, מודעים לדפוסים שלנו, מאזנים את עצמנו בזמן אמת, לוקחים אחריות על ההוויה שאנחנו, כמה אנו יכולים להיות במודעות רגועה בלי לגלוש למחשבות מסיתות. כנות, חמלה, אי היקשרות, אהבה נובעים מתוך נוכחות. 7. צורך באישור חיצוני - עד כמה אנו זקוקים שאחרים יכירו בערך שלנו, ישבחו, יראו אותנו? כמה אנו זקוקים לשיתוף חיצוני כי אנו לא בטוחים בעצמנו מי אנחנו, מרגישים ריקנות? כמה עדיין נהנים מתשבוחות או מתוסכלים כשמתעלמים מאיתנו. ברמה רוחנית גבוהה אדם הופך להיות מעוגן בהוויה המהותית שלו, כך שאישור חיצוני הופך להיות לא רלוונטי, בגלל שאדם יודע על עצמו משהו עמוק יותר מזה. זהו מצב של עצמאות רוחנית, לא בדידות, לא יהירות, אלא שלמות פנימית עמוקה, בלתי ניתנת לערעור, שאינה זקוקה לשום דבר, מאף אחד כדי לאשר את קיומה. להיות מסוגלים לעשות דברים טובים, יצירתיים, נדיבים, בלי צורך לקבל הכרה, תשבוחות ולהרגיש סיפוק מוחלט ומלאות מהמעשה עצמו. להרשות לעצמנו להיות לגמרי אנחנו - אותנטים, פגיעים, לא מושלמים, גם אם זה גורם לאחרים לחוש חוסר נוחות או שהם ישפטו אותנו. להיות מסוגלים לקבל ביקורת בלי לצאת מאיזון פנימי, או לקבל תשבחות בלי לנפח אותן - כי אף אחת מהן לא נוגעת במי שאנחנו באמת. להפסיק להצטרך שהעולם החיצוני יאשר אותנו. לעבור מתיקוף חיצוני לפנימי כדי להיות חופשיים להיות מי שאנחנו באמת, במקום מי שאנו חושבים שאנו צריכים להיות כדי לקבל אישור. 8. מערכת היחסים שלנו עם המציאות החומרית - איך אנו מתייחסים לכסף, רכוש ונוחות פיזית. ברמות הנמוכות: או שקשורים לדברים חומריים או שמתנגדים אליהם, רודפים עושר ונוחות כמקור לאושר או שדוחים אותם כבלתי רוחניים. שתי העמדות חושפות את אותו הדבר - למציאות החומרית יש עדיין כוח עלינו! ברמת הביניים מתרגלים חוסר היקשרות, עדיין יש מתח ושיפוטיות, תחושה שהעולם החומרי פחות חשוב מהעולם הרוחני. ברמות הגבוהות ההבדל קורס, אדם מכיר בכך שהתודעה מתבטאת בצורות שונות, כולל חומריות, כסף הוא רק אנרגיה, העולם הפיזי קדוש בדיוק כמו העולם הרוחני. להיות עשיר או עני, לא מגדיר את מי שאנו יודעים שאנחנו, אנו נשתמש במשאבים חומריים כדי לשרת את מטרותינו, אך הם לא יגדירו אותנו. נהנה מנוחות כשהיא זמינה אך לא נהיה תלויים בה. הרוחני והגשמי הם אחד, אין הפרדה מלבד בתודעת האדם. מבחן - אם נאבד את כל החומר שיש לנו, האם לא נאבד את עצמנו? האם נוכל להשיג עושר רב מבלי שזה ישנה את הוויתנו הבסיסית? כך בודקים אם אנו עדיין באשליה שאנחנו מה שיש לנו במקום מה שאנחנו באמת בלי קשר למה שיש לנו. 9. היכולת שלנו לסלוח - עד כמה אנו מסוגלים לסלוח לחלוטין, לא על פני השטח, אלא באופן עמוק, שמשחרר לחלוטין את העבר, ללא להשאיר רגשות של טינה וכעס, ללא התניות, ללא צורך שהאחר קודם יתנצל או ישתנה או אם הוא סבל מספיק, או שנקבל צדק או פיצוי, אם הסליחה היא עסקה או משא ומתן או דרך לשמור על שליטה... ברמת ביניים, אדם מבין שהסליחה היא עבורו ולא למען אחרים, עובדים על לשחרר וזה דורש מאמץ, חלק מאיתנו עדיין רוצה להיאחז בעליונות מוסרית או מגן עלינו מפני פגיעה נוספת. ברמה רוחנית גבוהה, הסליחה היא מיידית, מלאה, בלי כפיה, אלא מתוך פיתוח יכולת לראות שכל אדם עושה כמיטב יכולתו, ביחס לרמת התודעה שיש בו. אנו נזהה שהאדם שפגע בנו פעל מתוך הכאב והפצע שלו, מחוסר ההכרה שלו. ההכרה הזו לא מצדיקה את ההתנהגות אלא מפיגה את הצורך בנקמה או שמירת טינה. קייסי טען שחוסר סליחה זה כמו לשתות רעל ולצפות שהאדם האחר ימות. זה קושר את האדם לעבר ומותיר אותו קשור אנרגטית לאנשים ואירועים שכבר לא היו אמורים להיות בעלי כוח והשפעה עליו. חוסר היכולת לסלוח חושף שחלק מתוכנו עדיין מזדהה עם היותנו קורבן ושעדיין יש לנו רווח מהסיפור על האופן בו נעשה לנו עוול. נבדוק - האם יש בחיינו מישהו שלא סלחנו לו לגמרי, שכשאנו חושבים עליו אנו חשים מתח, כעס, דחף להסביר למישהו איך הוא עשה לנו עוול? אם כן, אנו עדיין נושאים את המשקל הזה איתנו. המשקל הוא עוגן המונע מהתודעה שלנו לעלות.

https://youtu.be/_JbBPadDAf8?si=vv4AK1QVkUjIJOJO • שילוב לקחים מרמות קודמות כדי לבנות זהות רוחנית קוהרנטית • לזהות דפוסים, קשרים • לזהות איך עולמנו הפנימי יוצר חוויה חיצונית • לתפוס את האחדות מתחת להפרדה • להרגיש חיבור לכל היצורים • לזהות את האלוהי בכל דבר • לחיות את האחדות, להיות אחדות • להיות תודעה טהורה שמבטאת את עצמה דרכנו. סימנים למיקום תודעתי 1. מערכת היחסים שלנו עם סבל - איך אנחנו מגיבים שהחיים מביאים לנו כאב - כעונש? כשליליות? כטעות? כהפניה עורף על ידי הבריאה? האם אנחנו מתנגדים לו, נלחמים בו? שואלים "למה אני" מתוך חווית קורבנות? הקשר שלנו עם סבל חושף את הרמה הרוחנית שלנו, הוא מראה את הרמה האמיתית שלנו דרך ההתייחסות וההתמודדות איתו. בשלב הבא, מזהים סבל כמורה, מחפשים ללמוד לקח, מנסים לצמוח דרכו, יודעים שכל דבר שקורה יש לו סיבה. בשלב הזה יש עדיין התנגדות פנימית. ברמה הבאה, סבל נתקל במשהו שונה, קבלה ללא ויתור, נוכחות ללא התנגדות, פתיחות למה שמגיע בדיוק כפי שהוא, מתוך זיהוי אמת עמוקה - סבל נובע מהתנגדות למה שיש. עלינו פשוט לקבל את האירוע, להרגיש אותו במלואו מבלי להזדקק לשנות אותו. 2. חמלה - היכולת לראות את השלמות האלוהית במסע של כל אדם, אפילו אם הוא בגיהינום. זה להחזיק מרחב עבור כאב של אדם אחר, מבלי לנסות לתקן אותו, בלי להזדקק שהוא ירגיש טוב יותר כדי שאנחנו נרגיש טוב יותר, זה לאהוב מישהו מספיק כדי לתת לו לחוות את החוויה שלו, גם אם היא שוברת את ליבנו כשאנו עדים לה. להיות מסוגלים להיות נוכחים ליד מישהו סובל מבלי לנסות מיד לשפר את מצבו, לעמוד בפני הדחף להציע הצעות או פתרונות, לא לעטוף כאב רוחני בעזרת קלישאות על צמיחה ושיעורים - פשוט להיות לידו, בנוכחות מלאה, בפתיחות מוחלטת, לא להציע דבר מלבד הנוכחות וקבלה בלתי מותנית של החוויה שלהם. זה להיות עד לסבל בלי לנסות לשלוט בו. גם כשזה מעורר את הפצעים הלא נרפאים שלנו, מפגיש אותנו עם חוסר אונים, מעמת אותנו עם מציאות שבה אנחנו לא יכולים להציל אף אחד, אפילו לא את האנשים שאנחנו אוהבים. חמלה אמיתית דורשת כוח רוחני עצום - לעשות עבודה פנימית יסודית כך שלא ניפגע מכאבם של אחרים, זה לדעת שסבלם הוא חלק מתוכנית לימודים מושלמת של נשמתם, זה לסמוך על האינטליגנציה של המסע של כל נשמה ולכבד אותה, גם,אם לא מבינים אותה. 3. מערכת היחסים שלנו עם האמת - כמה אנחנו כנים עם עצמנו - מתרחקים מהצדקה עצמית, מרציונאליזציה של הבחירות שלנו, מסיפורי אגו שמגנים על הדימוי העצמי. להכיר בצללים שלנו, בחולשות, בקורבנות, בפחדים, באנוכיות, בקטנוניות, בכל הדרכים שבהן אנו לא מצליחים לחיות לפי האידאלים שלנו. לעבור לחיות בבירור, ללא שיפוטיות, לזהות את הצללים, להודות בהם, לא להתבייש בהם ולא להתגונן מפניהם, פשוט להתבונן בהם, להיות בשקיפות רוחנית - היכולת להיות כנה לחלוטין לגבי מי אנחנו, האור והצל, ללא צורך להסתתר, להצדיק או ליפות. להיות מסוגלים להצביע על הדבר בנו שאנחנו הכי מתביישים בו, בלי לתרץ או להסביר. צמיחה רוחנית מואצת כשאנו מפסיקים לשקר לעצמנו ומתמודדים עם האמת של מי שאנחנו, בבהירות וחמלה. כך עובדים עם המציאות ולא האשליה, כי אי אפשר לשנות דבר שאנו לא מכירים בו, לא ניתן להכיר בדבר שאנו מפחדים מידי לראות. 4. תגובתנו לביקורת - איך אנו מגיבים כשמישהו נותן לנו משוב? האם בהתגוננות מיידית של האגו? האם בהתקפה בחזרה? בהתנגדות? צדקנות? שמירה על תדמית כוזבת? ביטול המבקר בטענה שאינו מבין? ברמה רוחנית גבוהה - עוצרים את האגו לפני שמגיבים, מנסים למצוא אמת בשיתוף של הביקורת, מקבלים את המשוב כמתנת התפתחות, מבלי לחוש מזה איום, בלי לחשוש לא להיות טוב מספיק. לגלות סקרנות במקום לחוש איום, במקום התגוננות לבחון אם יש בדברים אמת? לראות בזה פידבק לנקודות שאיננו מצליחים לראות בעצמנו. לקבל את המשוב בלי לקחת אותו אישית ולראות בו איום על ההוויה שאנחנו, אלא רק כהזדמנות לזיהוי חלקים סמויים. רק האגו - העצמי המזויף צריך להתגונן מפני משוב, העצמי האמיתי מאובטח ובלתי ניתן לערעור ולכן פתוח לחלוטין למידע על האופן שהוא מביע את עצמו. היכולת לשמוע אמת לא נעימה על עצמנו מבלי להתמוטט, להגן או להתקיף, זה סימן להתעלות רוחנית. להביע נכונות ופתיחות לשקול את הנאמר כאפשרות שיש בה אמת. 5. עקביות בין אמונה להתנהגות - עד כמה אנו מאמינים באחדות אך עסוקים בלרכל על מי שלא אוהבים, מאמינים בחמלה אך מלקים את עצמנו, מאמינים בנוכחות אך כל הזמן מוסחים, מדברים על אהבה ללא תנאי אך סולדים ממי ששונה מאיתנו, מדברים על אי התקשרות לדברים אך הרוסים כשדברים לא הולכים כרצוננו. הרמה הרוחנית שלנו נקבעת לפי ההתנהגות הנמוכה ביותר שלנו ולא על ידי ההבנות הגבוהות שלנו. צמיחה רוחנית אמיתית משנה התנהגות, לא רק אמונות.

https://youtu.be/VzbmifhLxVc?si=QV-2D8WMg-tEjspB יצירת מציאות מימד 3 הפרדה, לכן צריך להתאמץ כדי.להשיג רצון מוטיבציה - הימנעות ממצבים בלתי רצויים - נותן לנו אנרגיה לצאת למסע = התרחקות מסבל. עבד עם חוקי הנפרדות יצירה ממקום של חוסר, השוואתיות, ריצוי, חווית חוסר ראויות, לא מספיק טובים. מימד 4 התעוררות, שאילת שאלות - מי אנחנו, מה המטרה, למה? מימד 4 עוסק בטרנספורמציה של דברים שרוצים לשנות. עזרה עצמית, התפתחות אישית, חוק המשיכה, ריפוי... דרך הסרת מגבלות לעיתים נתקעים במימד הזה כשמתמכרים ליצירת שינויים ותיקונים. מימד 5 שחרור כל שיפוטיות על עצמנו ואחרים, על נסיבות ותנאים. התחברות לאהבה טהורה, עייפות מהרצון לשיפור עצמי ושינוי. יצירה מתוך מצב טבעי של השראה. מיושרת עם אנרגית המקור, מיושרת עם האמת הגבוהה ביותר, עם החזון הגבוה ביותר של כל מה שאנחנו, של הביטוי הגבוה ביותר האפשרי עבורנו. דברים שעבדו במימד 3 ו 4 פה כבר לא עובדים יצירת מציאות בקלילות - מה שרוצים ומה שצריכים מופיע עוד לפני שידענו שאנו צריכים אותו. עוברים מחוק המשיכה ליצירה. מתחילים להנות מהמסע ליצירת רמות גבוהות של שפע, בדרך קסומה. לא צריך יותר להגיע לאף מקום ואף הישג, מלבד רמות עמוקות של אהבה וערך עצמי, הבנה של כל מה שאנחנו, כי אנחנו כבר כל מה שרצינו להיות. להיות בידיעה מוחלטת שהכל כאן עבורנו ותמיד היה שם, פשוט לחיות חיים מפוארים, משגשגים, עשירים, באיזו צורה שנחשבת עבורנו כשפע. ליצור כל,דבר שאנחנו רוצים לחוות בלי שיפוטיות. מיקוד במה שמשמח, מלהיב ומרגש אותנו סומכים על היקום שיזרים אלינו דברים בסנכרון הכל זורם ומגיע אלינו, צעדים קלילים, בחוסר מאמץ. לרומם את עצמנו מעבר למגבלות והפחדים, מעבר לחוויה שמשהו לא בסדר איתנו וצריך לתקן את עצמנו. מזמנים אנרגיה שיוצרת ריפוי ספונטני. הכל מתחיל להסתנכרן ולהסתדר לנו, מערכות יחסים הופכות הרמוניות בגלל שהתודעה השתנתה. ממקדים אנרגיה במה שרוצים. הסיפור שאנחנו מספרים < רגשות < חוויה < תדר < אנרגיה מזמנת < יצירת מציאות. למצוא את האמונה או הסיפור שיתמוך במציאות שאנו רוצים לחוות. להגיד "הכל תמיד עובד עבורי ומביא אותי לרמות חדשות של העוצמות שבי כך שבהיר לי מה אני באמת רוצה, כדי שאוכל ליצור בעוצמה את המציאות שלי כפי שאני רוצה שהיא תהיה" להביא למודעות ולערות עצמית את הרגעים בהם אנחנו עוצרים ומגבילים את עצמנו באמצעות סיפור שלילי ומיד לשנות לסיפור חיובי התומך במה שאנו רוצים לחוות. אנו פה כדי לחוות את הביטוי הגבוה ביותר של נשמתנו בצורה פיזית, באיזו דרך שנבחר. כל השפע נמצא פה עבורנו.

לסיכום, קארמה היא אהבה שמלמדת דרך סיבה ותוצאה, השלכות צפויות, דרך חוויה חיצונית של מה שגרמנו. חסד הוא אהבה שמלמדת דרך הבנה תודעתית פנימית, בגרות רוחנית, למידה ללא כפיה של לקח, צמיחה בלי לחץ הכאב, מתוך בחירה תודעתית חדשה מודעת ולא דרך תוצאה. בכל רגע ביכולתנו לבחור אם ללמוד ולהתפתח דרך קארמה או חסד, סבל או תודעה, ניסיון או הבנה, תוצאות או טרנספורמציה, כאב או אהבה. כל התמודדות או תגובה שלנו לאירועים, היא בחירה בקארמה או חסד. כל בחירה מאפשרת לבחור את המורה, התוצאה, התובנה. לא נועדנו לסבול לנצח, קארמה לא נועדה להיות ניצחית, חוק סיבה ותוצאה נועד להיות כלי הוראה זמני ולא כלא קבוע, כל נשמה נועדה להתעלות לחלוטין מעל הקארמה, להתקדם מחוק סיבה ותוצאה לחוק האהבה, לעבור מלמידה דרך תוצאה, ליצירה דרך תודעה מודעת. חסד הוא אינו מרמה או הימנעות הוא התקדמות, השלמה באמצעות התמרה גבוהה יותר, הוא לא בריחה מהשלכות אלא למידה משיעורים בצורה יסודית. עלינו לבחור איזה חוק ישלוט בחיינו - קארמה או חסד. https://youtu.be/2BdmizcPf6o?si=3tofQ0iJsUo-hrEy

ממליצה לא לפספס, רצוי להקשיב לכל הסרטון... *בין קארמה לחסד* סיום שיעור, סיום קארמה - לגלם את החוכמה שנלמד, לא חייב לעבור מבחן או לעבור סבל, קארמה היא תוכנית לימוד, לא ענישה מעל חוק הקארמה נמצא חוק החסד - כשמגיעים להבנה, הקארמה מתמוססת דרך חסד - לחוש חרטה אמיתית מהלב, להתחייב לריפוי אחרים - טרנספורמציה. קארמה - פעולה = תגובה. סיבה =תוצאה, מה שיוצא = מה שחוזר. חסד הוא אקספוננציאלי - רגע אחד של הבנה אמיתית, סליחה אמיתית, יכול לבטל חובות של חיים שלמים. בחירה באהבה ללא תנאי יכולה לעקוף עידנים של דפוסים מותנים. קארמה סופרת כל מעשה, חוק של משה רבנו. חסד הוא תורתו של ישוע. לימוד דרך סבל או תודעה, דרך ניסיון או טרנספורמציה = שינוי תודעתי לפני שינוי דרך קארמה, סבל. חסד = אהבה מסורה סליחה הוא קוד הפעלה של חסד - שחרור טינה, שחרור כל תקשרות אנרגטית לפגיעה, שחרור כל מטען רגשי סביב הפצע וצורך בלשלם מחיר כדי ליצור איזון וצדק. סליחה גם לעצמך וגם לפוגע, לזהות את הפצע שגרם להם לגרום כאב - להפוך את הפצע לחוכמה ללא מרירות - אז הקארמה תושלם באופן מיידי דרך חסד ולא סבל, דרך שבירת הדפוסים הקארמה מתמוססת. עוברים מאולם בית המשפט של קארמה לכיתת הלימוד של חסד בה השיעורים נלמדים דרך אהבה ולא דרך כאב. איך מפעילים חסד במקום קארמה? 1. רצון ללמוד שיעור ולא רצון להתחמק מתוצאות. רצון להבין, לעבור טרנספורמציה, מוכנות להשתנות. 2. להיות מוכנים להרגיש בתודעה את מה שהיינו אמורים להרגיש בחוויה. דרך מדיטציה, להרגיש באופן מלא מה האחר חש כתוצאה מהמעשים שלנו, מתוך למידה ולא עונש. 3. עלינו לסלוח לכולם ולכל דבר, כולל לעצמנו. על מה שאנחנו עשינו ומה שעשו לנו. חוסר סליחה משאיר אותנו נעולים על גלגל הקארמה. סליחה מעבירה אותנו למימד של חסד. היא חייבת להיות אמיתית, שלמה, שחרור תאי, לא רק מנטלית או רגשית, אלא אנרגטית. 4. להיות בכנות מוחלטת לגבי מה שעשינו או מי שהיינו. ראיה ברורה תוך אהבה ללא תנאי, אין רציונליזציה, אין הצדקה, אין תודעת קורבן. לקחת אחריות מלאה על מה שיצרנו. לשבור את דפוסי האגו, להרגיש לעומק את הכאב שגרמנו לאחרים, לא כאשמה, אלא כהבנה. 5. עלינו לגלם את ההפך ממה שיצרה הקארמה - אם יצרנו קארמה דרך חמדנות, נהפוך לנדיבים, אם נטשנו, נהפוך לנאמנים, להפוך להיות האדם שלא יכול עוד ליצור את הקארמה הזו. 6. לבקש חסד, לא ממקום של תחנונים, אלא הכרה בכך שאנו מוכנים ללמוד דרך אהבה ולא כאב, דרך תודעה ולא תוצאות, דרך חסד ולא קארמה. סליחה ממיסה קארמה, אהבה ללא תנאי מבטלת חובות. כשאדם ממיס קארמה דרך חסד, הוא לא רק משחרר את עצמו, הוא משחרר את כל השושלת שלו. קארמה עוברת דרך שושלות דם. דפוסי דורות, טראומות עוברים דרך הדנ"א. אך כאשר בן משפחה אחד מפעיל חסד אמיתי, דרך מציאת הפצע המקורי וריפוי שלו דרך המסת הדפוס, כל השושלת מושפעת. מדוע נשמות בוחרות בקארמה על פני חסד? חסד דורש משהו קשה יותר מסבל, הוא דורש טרנספורמציה אמיתית, מטמורפוזה. רוב הנשמות יעדיפו למידה דרך חווית התוצאה והסבל מאשר לעשות טרנספורמציה תודעתית ושינוי עמוק. יעדיפו לא להתמודד עם הסבל שגרמו לאחרים להרגיש. זה קל יותר ליהענש מאשר להבין באמת את הנזק שגרמנו. חסד זו דרך קשה המובילה לחופש מהיר. חסד בטרם עת - לפני שהתרחשה הבנה אמיתית, התגלמות הבנה חדשה וטרנספורמציה - זה אינו מעורר חסד, למעשה זה מעצים את הקארמה, כי בנוסף לקארמה שנוצרה, התווספה קארמה של עקיפה רוחנית - חוסר מודעות והעמדת פנים של מודעות, של סליחה. חסד לא ניתן לזייף, היקום יודע להבחין בין אמת לזיוף. תרגולי חסד 1. סקירה מודעת - בכל לילה לסקור את היום שעבר - איזו קארמה אולי יצרנו. 2. להרגיש מה האחר הרגיש בעקבות המעשים שלנו. להבחין בתוצאות הרגשיות. (כמו לחטא פצע לפני שהוא מזדהם). 3. להתבונן על דפוס שלנו, לא לחפש פתרון עבורו אלא הבנה לגביו - היכן התחיל? איזה פצע יצר אותו? איזה פחד מתחזק אותו? להרגיש את הסיבה המקורית דרך חמלה ולא שיפוטיות. 4. סליחה מקדימה - לסלוח מראש, לסלוח לכולם על כל מה שהם עשויים לעשות, לסלוח לעצמנו על מה שאנו עשויים להפוך להיות - זה יוצר ששה חסד סביבנו שהקארמה לא יכולה לחדור אליו, זוהי בחירה לחיות לצמיתות תחת השיפוט של חסד ולא של קארמות. 5. ברכה מודעת - לברך את אלו שפגעו בנו, לשלוח להם טוב אמיתי - זה הופך את זרימת הקארמה. במקום לחכות לקבל מה שנתנו, לתת באופן פעיל את ההפך ממה שקיבלנו. 6. להתחיל לעבוד כל פעם על דפוס אחד, קארמה אחת, חוב אחד, לאזן אותו דרך תודעה, רגש, תובנה, חמלה, סליחה, התמרת דפוס תגובה של אגו בלב פתוח, ליצור שינוי דפוס. להבחין בתוצאות החדשות שנוצרות.

מומלץ לצפות בכל 4 החלקים. https://youtu.be/7nY9Y1yq8jY?si=sDkHiwhebHS5Ymdk https://youtu.be/JKiGVRhoXfM?si=-HR3gJkx77QWPmiM https://youtu.be/LpDbnlb2Ckg?si=qAdmxBvYotsEmzA0 https://youtu.be/J0w0ahxT7a0?si=YbETcwxaQaAx9bzP

לא לפספס! *5 קודים של אמת עתיקה* 1. היקום נמצא בתוכנו - אנחנו היקום, שדה תודעה היחיד המנסה לדעת את עצמו. אנחנו לא נפרדים ממה שקורה סביב, הכל זה אנחנו. 2. מערכת ההפעלה של המציאות - פחד הוא אשליה, אהבה היא האמת. "אנחנו לא אמורים לחפש אהבה אלא למצוא ולהסיר את המחסומים שבנינו נגדה" (רומי). פחד מצמצם ומרדים את העצמי, אהבה מרחיבה ומעוררת את העצמי. פחד מגביר אגו ואהבה מפרקת אותו. פחד הוא נפרדות, גם מעצמנו, אהבה היא אחדות גם בתוכנו - מזכירה לנו מי אנחנו באמת. פחד הוא רדיפה אחר אישור חיצוני, כסף, השוואה, חווית הישרדות, חוסר, קורבנות וצורך בשליטה. אנחנו סובלים כשאנו מאמינים בשקרים. אהבה היא ברירת המחדל, אנו נולדים איתה. 3. המוח שלנו אינו מצלמה, הוא מקרן. אם אהבה היא אמיתית ופחד הוא אשליה, אז מי יוצר את האשליה? המוח! המוח לא מתעד מציאות, הוא מייצר אותה. מה שאתה חושב- אתה נהיה. העולם שאנו תופסים מעוצב על ידי אשליות התודעה. התודעה לא מגיבה לחיים, היא יוצרת את גרסת החיים שאנו חווים. הפחדים, האמונות, הזהות, הזיכרונות, הסיפורים, הדפוסים - הם פילטרים שמעצבים מחדש את המציאות. ברגע שאנחנו מפסיקים לתת לפחד לחטוף את המקרן, אנו מתחילים לראות את המציאות בצורה ברורה. אם תודעה מעצבת מציאות, אז כל מגבלה שאנו מחזיקים בה נבנתה באופן לא מודע. כל פריצת דרך דורשת שינוי מחשבתי קטן. (3 האמיתות הראשונות אומרות לנו מי אנחנו). 4. אם אנחנו לא נפרדים, אם הפחד הוא אשליה, אם התודעה מעצבת הכל, אז הדבר היחיד שעומד ביננו לבין חירות, הוא החלק בנו שמאמין אחרת. האויב הוא לא העולם אלא האגו! האמת הרביעית אומרת לנו מה חוסם אותנו. "סבל מתחיל בהיקשרות לעצמי" (בודהה) "מי שמגדיר את עצמו, לא יכול לדעת מי הוא באמת" (טאו). האגו הוא לא האישיות או הזהות שלנו. האגו הוא הסיפור שבנינו כדי לשרוד את הפחדים שלנו, זו מסכה, זה שריון שבנינו כתוצאה מטראומות, חוסר ביטחון, ציפיות, התניות - חליפת הגנה שהפכה לכלא שלנו. הצורך היחיד של האגו הוא לחוש נפרדות כדי להתקיים - נפרד מאנשים, מהיקום, מהבורא, מהאמת. האגו ניזון מהשוואתיות, לעומתיות. אגו צריך 3 דברים: היררכיה, קונפליקט והכרה - הוא צריך לנצח, להיות צודק, מיוחד, שנגן עליו. האגו הוא זה ששופט אותנו - אתה לא מספיק טוב, אתה כישלון. כל קיומו של האגו מבוסס על פחד, ומכיוון שהפחד לא אמיתי, משמעות הדבר שהאגו הוא הזיה! אינסטינקט הישרדותי שלא מבין מי אנחנו באמת. האגו הוא ילד שמעמיד פנים שהוא המלך. לא ניתן לחוות אמת, כשנאחזים במשהו לא אמיתי. אי אפשר להיות אינסופי ולהחזיק בסיפור שאנחנו קטנים. אי אפשר להרגיש אחדות, בזמן שאנו מגוננים על עצמי שלא קיים. אי אפשר להתעורר בזמן שאנחנו מגנים על החלום. 5. ברגע שהאגו מתפרק, מופיעה האמת החמישית - האמת שקושרת את כל היקום יחד - הכל מחובר! הכל זה מערכת אחת, הכל משפיע על הכל. ניגודים אינן אויבים, הם כוחות משלימים מאותו מקור. אנו קשורים לכל היצורים, לכל פעולה יש תוצאה, כל רגש מקרין, כל כוונה רוטטת דרך השלם. החיים לא קורים לנו, הם קורים דרכנו. עלינו להיזכר מי אנחנו, לפני שהעולם אמר לנו מי להיות ואז נחווה חירות. להתחיל לשאול "מי אנחנו" ולא "מי הם חושבים שאני" *מהי התעוררות:* • כאב וסבל מעודדים את שבירת האשליה. התעוררות מתחילה בחיבור לאמת שממיסה את האשליה. • התעוררות דורשת נוכחות בהווה. אם אתה בדיכאון - אתה חי בעבר. אם אתה חרד - אתה חי בעתיד. אם אתה בשלמות ושלווה - אתה חי בהווה. • התעוררות דורשת חמלה ונתינה לאחר. חמלה מתוך הכרה באמת - "אני רואה אותך כעצמי" לכן זה אני אכפתי מעצמי. ברגע שאנחנו מכירים בכך שאנחנו בלתי נפרדים - חמלה ואהבה הופכות להתנהגות היחידה שיש לה היגיון. בחמלה אנחנו מסירים את חושך הבורות, בעזרת מנורת הידע. • דע את עצמך ותדע את היוניברס. התעוררות זה להסיר את הרעש החיצוני, האשליות, הפחדים, הסיפורים, האגו ומה שנשאר זה הדבר הטהור שתמיד היה שם - אנחנו ללא העיוותים. • התעוררות הופכת סבל לחוכמה. סבל הוא רק זרז להתפתחות. • התעוררות היא להיזכר מי אנחנו. היא לא ללמוד משהו חדש אלא לזכור משהו עמוק, עתיק ומקורי. התעוררות היא לא יעד שמגיעים אליו, זוהי חזרה הביתה! התעוררות זה שחרור מהתיק הכבד שמילאנו לאורך השנים באמצעות לחץ להיות למישהו חשוב, להוכיח משהו, להגן על עצמנו. העולם לא משתנה כשאנו מתעוררים, הקשר שלנו עם העולם הוא זה שמשתנה. הפחד מאבד את סמכותו, האגו מאבד את אחיזתו בנו, הרעש מפסיק לשכנע אותנו שהוא חשוב. https://youtu.be/ADYdypHZb2A?si=QvKixOl4DIg5mtTB

https://youtu.be/dXWA3zlLdsA?si=g80RiXnfkOiGeu8a

*יצירת מציאות - לייזר* יצירת מציאות לא מגיבה לאותות סותרים וחלשים, היא מגיבה לתדר קוהרנטי דומיננטי. 1. יום ראשון - מיקוד במטרה אחת בלבד, במשך 24 שעות לחשוב רק עליה - בכל מחשבה, כל החלטה, כל פעולה, רק תדר של המטרה (ללא ספק או חשש מכישלון) 2. יום שני - השריה ברגש - להרגיש את המטרה עם מקסימום עוצמה, (לא תקווה, לא התלהבות) וודאות, הכרת תודה, להרגיש את זה כאילו זה כבר קרה, למשך 10 דקות, 3 פעמים ביום. ליצור קוהרנטיות משיכת תדר של התוצאה. 3. יום שלישי - אפס סתירה פנימית אן מחשבות נוגדות - אפס ספקות, אפס תלונות, אפס פחדים, אפס חשיבה ודיבור שלילי. לאחר 72 שעות, התדר משדר אות אחיד, בהיר, עוצמתי ועקבי, לכן השדה הקוונטי חייב להגיב, תוך 7 ימים הסנכרון קורה, הפתרונות מגיעים 🌟🌟🌟 https://www.facebook.com/share/v/1AaMUsSLqj/?mibextid=wwXIfr