tgindex
עורב לבן ◇ Orev Lavan - הערוץ

עורב לבן ◇ Orev Lavan - הערוץ

Статистика

עורב לבן: בא להראות לכם תאמת, תעקבו תשתפו, ברגע האמת נעבור למעשים💪

Последний пост
9 авг.
Последнее чтение
15 авг.
Постов за неделю
0
Всего постов
20
Тип
открытый
Язык
he
Категория
Новости и СМИ (по похожим)
В каталоге с
14 авг.
Подписчики
5 882
−1 за сутки
Сутки
0
0,00%
Неделя
 
Месяц
 
Просмотров на пост
989
20 постов
Вовлечённость
16,8%
к подписчикам
Постов в день
0,0
всего 20
Упоминаний
0
каналов
Охват размещения
оценка
1/24сутки в ленте
269
1/48двое суток
308
1/72трое суток
332

Оценка по просмотрам недавних постов: пост набирает почти всё за первые сутки.

Посты

  • https://vt.tiktok.com/ZS4styGVM/

  • видео или голосовое, без подписи

  • אנחנו המקור הנצחי שנכנס לתוך גוף אורגני זמני כדי לחוות עולם שבו קיימים זמן, כאב, סבל, שמחה, מחלות, קושי והצלחה. הגוף הוא הכלי, העולם הוא המרחב, והחיים הם החוויה. כאשר הגוף מסיים את זמנו, המקור אינו מסתיים איתו. חוזרים למשחק מחדש, בצורה אחרת, בגוף אחר ובמקום אחר. ולכן השאלה המרכזית של החיים אינה כמה זמן נהיה כאן, אלא מה נעשה בזמן שאנחנו כאן. הייעוד שלנו הוא לא רק לעבור בתוך העולם, אלא לחוות אותו, להקשיב לקול הפנימי ולבצע את הדבר שלשמו הגענו. אתם כאן לזמן מוגבל בתוך הכלי הזה, אל תבזבזו אותו על מה שאינו שלכם, תגלו לשם מה הגעתם, ותעשו את מה שנועדתם לעשות. *פרטי: עורב לבן - Orev Lavan:* *טיקטוק | TikTok* https://www.tiktok.com/@orev.lavan?_t=ZS-8yU6Dz8ymfP&_r=1 *טלגרם | Telegram* https://t.me/Orev_Lavan *פייסבוק | Facebook* https://www.facebook.com/OrevLavann?mibextid=ZbWKwL *וואטסאפ | WhatsApp* לבקש קישור לקבוצה! *לשיחה פרטית מול עורב לבן - לחץ בקישור:* https://Wa.me/0525508517 *עורב לבן ב: Facebook | WhatsApp | Telegram | TikTok*

  • עורב לבן: החיים האנושיים כמרחב של חוויה, הייעוד שלשמו הגענו לכאן: ■ מבוא: מחוץ לעולם הזה אנחנו ישויות שחיות ללא הגבלת זמן. המקור שלנו נצחי, יש שם המון זמן, ולמעשה הזמן כפי שאנחנו מכירים אותו כלל לא קיים שם. החיים האנושיים אינם כל הקיום שלנו. אנחנו נמצאים כאן בתוך מרחב שנוצר כדי לאפשר לנו לחוות, להתפתח ולעבור דברים שאינם קיימים במקור הנצחי שממנו הגענו. לכן השאלה החשובה אינה רק מי אנחנו, אלא בעיקר לשם מה אנחנו כאן ומה נועדנו לעשות בזמן שניתן לנו בתוך העולם הזה. ■ הגוף הוא הכלי: הנשמה היא המקור אנחנו חיים בגופים אורגניים, כמו למשל בגוף של בן אדם/הומוספיינס. אנחנו נמצאים בתוך הכלי הזה שנבנה ונוצר במיוחד לעולם שבו אנחנו חיים. החיים מחוץ למרחב הזה הם נצחיים וללא זמן, ללא מחלות, זקנה, כאב או סבל, משום שהמקור שלנו אינו יכול להזדקן, להיחלש או להיפגע בשום צורה. בגלל זה אנחנו נכנסים לכלי - גוף אורגני - כדי לחוות את הכשלים והחוויות שמחוץ למרחב הזה אינם קיימים. באנו לעולם הזה לחוות סבל, שמחה, דיכאון, מחלות, קושי והצלחה. כל אלה הם חלק מהחוויה האנושית ומהסיבה לקיומו של המרחב הזה. ■ עולם שנוצר כדי שנוכל לחוות: מחוץ למרחב של האנושות הדברים האלה אינם קיימים, יש לך הכול, הכול מאוזן ואין חוויה כפי שאנחנו מכירים אותה כאן. מחוץ למרחב של האנושות משעמם ונטול חוויות, ואין אפשרות להתפתח משם בדרך שבה ניתן להתפתח כאן. לכן יוצרים עולם-מרחב ועוברים אליו כדי לחוות בדרכים שאינן קיימות במרחב המקורי שלנו. בונים מרחב "מ-יש ואין", יוצרים גוף שניתן להיכנס לתוכו, וכך אנחנו חווים דרך הגוף עצמו את מה שמתקבל אליו, רגשות, סבל, כאב, שמחה, פחד, הצלחה וכל יתר החוויות של החיים. הגוף מאפשר לנשמה לא רק להתקיים, אלא להרגיש את החוויה מבפנים. ■ העולם כמרחב אקולוגי אורגני: העולם הזה הוא עולם אקולוגי אורגני, מרחב חי הבנוי ממערכות טבעיות ואורגניות שפועלות יחד ומאפשרות את קיומה של החוויה בתוכו. הצמחים, בעלי החיים, בני האדם, המים, האוויר, האדמה ושאר מערכות הטבע הם חלקים המחוברים למערכת אקולוגית אחת. גם הגוף שאנחנו נכנסים אליו הוא גוף אורגני שנבנה בהתאם לחוקי המרחב הזה. לכן אנחנו לא רק נכנסים לגוף, אנחנו נכנסים לתוך מערכת אקולוגית אורגנית שלמה, שבה הגוף והסביבה פועלים יחד כדי לאפשר לנו לחוות את העולם בצורה פיזית וחיה. ■ תהליך בניית המרחב והחיים: לפני שמכניסים למרחב גוף-כלי שנוכל להיות בו, מכניסים יצורים חיים ורואים כיצד הם מקבלים את המרחב-העולם החדש שלהם. משם לומדים לקחים. זהו עולם בניסוי עד לביסוס הגוף האורגני. כמו בכל יצירה יש תהליך, כך גם כאן. העולם והחיים שבתוכו עוברים תהליך עד שנוצר הכלי המתאים לחוויה האנושית. ■ נשמות, כלים והתפאורה של העולם: בעולם-המרחב של הנשמות/האנושות קיימים סוגים שונים של כלי מארח. יש בני אדם שהם נשמות, ויש בני אדם שהתפקיד שלהם הוא למלא את המרחב, במילים אחרות, הם חלק מהתפאורה. נשמה היא המקור - אתה - שנמצא בתוך גוף מסוים. גוף ללא נשמה הוא חלק מהתפאורה, כמו רובוט שנמצא בתוך המרחב וממלא בו תפקיד. וכולנו חיים בגופים אורגניים שיש להם זמן מסוים. כאשר אתה מת, לא אתה מת, אלא הכלי, הגוף שאתה נמצא בו. זה היופי בעולם הזה: מתים וחוזרים למשחק בכל פעם מחדש, במדינה או באזור אחר, ובגוף או בצורה אחרת. הגוף מתחלף - המרחב משתנה - החוויה משתנה, אבל המקור ממשיך. ■ הייעוד: הסיבה שבגללה אנחנו כאן ופה נמצאת אחת הנקודות החשובות ביותר: לא הגענו לכאן רק כדי להתקיים. הגענו לכאן כדי לחוות ולממש את מה שנועדנו לעשות בתוך החוויה הזאת. לכל אחד יש זמן מוגבל בתוך הגוף שלו, לכן הייעוד אינו דבר שצריך לדחות לחיים אחרים או לחכות שיגיע מעצמו. הגוף הוא זמני, ולכן הזמן שבתוכו הוא ההזדמנות שלנו לפעול. הקול הפנימי שמושך אתכם לכיוון מסוים, גם כאשר הדבר נשמע משוגע או לא אמיתי, יכול להוביל אתכם אל הדבר שלשמו נכנסתם לחוויה הזאת. אל תחיו רק לפי מה שהמרחב מצפה מכם להיות. תשאלו את עצמכם: לשם מה הגעתי לכאן? מה אני אמור ליצור, לעשות, לחוות או להשאיר בתוך העולם הזה? ברגע שאתם מזהים את הדבר שנועדתם לעשות, לכו אחריו, בשביל זה אתם פה. ■ המסר החשוב: אל תיקחו את החיים ברצינות מדי ואל תיקשרו לדברים בצורה חזקה, או אם בכלל. תמיד תדעו ששום דבר אינו באמת משנה או חשוב כפי שנדמה לנו מתוך הגוף, משום שאתם לא באמת מכאן. תנצלו את הזמן שלכם בשביל הדבר שלשמו הגעתם לכאן. תקשיבו לקול הפנימי שלכם, גם כשזה נשמע משוגע או לא אמיתי. תעשו את מה שנועדתם לעשות, כי בשביל זה אתם פה. כל דבר אחר אינו חשוב באמת, כי הוא לא שלכם באמת. ■ סיכום:

  • видео или голосовое, без подписи

  • עורב לבן - תפיסת הזמן: יש רק יום ולילה - ללא ימים. ■ תקציר: על פי תפיסת העולם שלי, הזמן אינו נע קדימה כפי שאנו רגילים לחשוב. החלוקה לימי השבוע, חודשים ושנים היא מערכת אנושית שנועדה למדידה ולארגון, אך אינה משקפת בהכרח את אופן פעולת המציאות עצמה. במקום לראות שבעה ימים שונים, ניתן לראות שני מחזורים בסיסיים בלבד: יום האור ויום הלילה. שני המחזורים הללו חוזרים על עצמם ללא הפסקה, וכל אחד מהם מעניק למרחב ולחיים אנרגיה ותפקיד שונים. ■ הזמן אינו נע - הוא חוזר: רוב בני האדם תופסים את הזמן כקו ישר: יום ראשון, שני, שלישי, רביעי וכן הלאה, לאחר מכן שבוע חדש, חודש חדש ושנה חדשה. לפי התפיסה שלי, אין באמת תנועה כזו. המציאות אינה רצה קדימה. היא פועלת במחזוריות קבועה שחוזרת שוב ושוב. כמו מחוגי שעון החוזרים תמיד לאותה נקודת התחלה, כך גם מחזורי האור והחושך. התחושה שהזמן מתקדם היא דרך שבה האדם בחר למדוד את המציאות, אך אינה בהכרח המציאות עצמה. ■ שתי השמשות: בתפיסה זו קיימים שני מקורות אור מרכזיים: השמש הצהובה: מסמלת את יום האור. השמש הלבנה (הירח): מסמלת את יום הלילה או החושך. לכל אחד מהם תפקיד שונה, ושניהם חיוניים לקיום החיים. הם אינם "שעון" שסופר זמן, אלא מקורות אנרגיה המעניקים למרחב איכויות שונות. הגוף והטבע זקוקים לשני המצבים הללו באופן מחזורי, וכל אחד מהם תורם לבריאה בדרך ייחודית. ■ יש רק יום אור ויום לילה: במקום לומר: יום ראשון, יום שני, יום שלישי... אפשר לראות את המציאות בצורה פשוטה יותר: יום אור. יום לילה. לאחר הלילה חוזר שוב יום האור. המחזור הזה חוזר שוב ושוב ללא צורך בשמות נוספים. לפי תפיסה זו, השמש עצמה היא היום, והירח הוא היום המשלים לה. אלו אינם ימים שונים על ציר זמן, אלא שני מצבים משלימים של אותה מציאות. ■ צבעי האור ומשמעותם: אם היו קיימות שמשות נוספות, ייתכן שכל אחת הייתה מפיצה אור בצבע אחר, כחול, סגול, ירוק או צבעים נוספים. כל צבע היה מייצג איכות אחרת, אנרגיה אחרת ותרומה שונה לחיים ולמרחב. לכן, צבע האור אינו רק תופעה חזותית, אלא ביטוי לסוג ההשפעה שכל מקור אור מעניק לעולם. ■ האם אנחנו יוצרים לעצמנו את מגבלת הזמן?: כאשר האדם מחלק את חייו לשבועות, חודשים ושנים, הוא עלול גם ליצור לעצמו תחושת דחייה. משפטים כמו: "אתחיל בשבוע הבא." "בתחילת החודש." "בשנה הבאה." יוצרים מרחק בין האדם לבין הרצון שלו. לעומת זאת, כאשר המציאות נתפסת רק כמעבר בין יום האור ליום הלילה, כל רגע הופך להזדמנות להתחיל מחדש. אין צורך להמתין לנקודת זמן עתידית, משום שהפעולה יכולה להתחיל כבר עכשיו. ■ חיים בהווה: בתפיסה הזו, ההווה הוא המקום היחיד שבו קיימת פעולה אמיתית. כאשר האדם מפסיק להישען על חלוקת הזמן הארוכה ומתחיל לראות רק את מחזור האור והחושך, נוצרת תחושה של פשטות. החלומות אינם נדחים. הרעיונות אינם מחכים. הטיפולים אינם נדחים למועד אחר. הכול יכול להתחיל ברגע הנוכחי. ■ סיכום: תפיסת הזמן הזו מציעה הסתכלות שונה על המציאות. במקום לראות את הזמן כרצף של שבועות, חודשים ושנים, היא מתמקדת בשני מחזורים בסיסיים בלבד: יום האור ויום הלילה. לפי גישה זו, האור והחושך אינם רק סימון של שעות היממה, אלא שני מקורות אנרגיה המעניקים חיים, איזון וקצב לעולם. חלוקת הזמן המקובלת היא כלי אנושי שימושי, אך אינה חייבת להגדיר את הדרך שבה האדם חווה את המציאות. כאשר המיקוד עובר אל ההווה ואל המחזור המתחדש של אור ולילה, החיים הופכים פשוטים יותר, והפעולה מתרחשת מתוך הרגע הקיים ולא מתוך המתנה לעתיד. אם תרצה, אפשר גם לעצב את המאמר הזה בסגנון של פרק מתוך הספר "עולם חדש, תפיסת המציאות של עורב לבן", עם שפה פילוסופית ועמוקה יותר. *טלגרם | Telegram* https://t.me/Orev_Lavan *פייסבוק | Facebook* https://www.facebook.com/OrevLavann?mibextid=ZbWKwL *וואטסאפ | WhatsApp* לבקש קישור לקבוצה! *לשיחה פרטית מול עורב לבן - לחץ בקישור:* https://Wa.me/0525508517 *עורב לבן ב: Facebook | WhatsApp | Telegram | TikTok*

  • https://vt.tiktok.com/ZSCpqKWkp/

  • видео или голосовое, без подписи

  • עורב לבן \□/ ידע יצירת העולם יש רעיונות שנולדים בדמיון - ויש רעיונות שנבנים כדי להפוך למציאות. אני מחזיק בחזון ובידע של יצירת עולם חדש. מבחינתי, זו אינה רק יצירה אמנותית או רעיון תיאורטי, אלא תהליך ארוך של תכנון, מחקר, עיצוב ובנייה של עולם שניתן יהיה לחיות בו, בעל חוקים, זמן ומבנה משלו. בחזון שלי, העולם החדש יתוכנן עם חוקי טבע, מחזורי זמן ומערכת חיים שונה, כפי שאבחר לעצב אותם. התהליך, כפי שאני מדמיין אותו, יתחיל במחקר ובניסויים על מערכות ביולוגיות(יצורים חיים) וטכנולוגיות, כדי שנדע שהמתקן עומד בציפיות שאפשר לחיות בו, ובהמשך נפתח יצירת גוף אורגני-מכני חדש שנוכל לעבור אליו, שיוכל להתקיים באותו עולם חדש. המסע רק מתחיל. מעת לעת אחשוף חלקים נבחרים מהחזון, מהתהליך ומהידע שמוביל ליצירת העולם החדש. כל חלק יתחבר לתמונה הגדולה בזמן הנכון. זהו מסע של יצירה, דמיון ופיתוח רעיונות, ואני אחשוף אותו שלב אחר שלב. עורב לבן ידע יצירת העולם *אתר: הישרדות, בריאות ורוחניות של עורב לבן | Orev Lavan:* https://www.asordim.com/ *טיקטוק | TikTok* https://www.tiktok.com/@orev.lavan?_t=ZS-8yU6Dz8ymfP&_r=1 *טלגרם | Telegram* https://t.me/Orev_Lavan *פייסבוק | Facebook* https://www.facebook.com/OrevLavann?mibextid=ZbWKwL *וואטסאפ | WhatsApp* לבקש קישור לקבוצה!

  • 30 апр.1 65311

    למה לא לקחת את הארי פוטר, שבו יש גם קסמים, חוקים ועולם שלם, ולהפוך אותו לתורה חדשה? ההבדל האמיתי, לפי הגישה הזו, הוא לא בתוכן, אלא במה שקורה מסביב: • מי נותן לסיפור סמכות. • מי משווק אותו כאמת. • וכמה אנשים מאמינים בו לאורך זמן. כלומר, לא הסיפור עצמו קובע, אלא האמונה של האנשים בו. ■ מצרים העתיקה: תחילת המותג השם "אלוהים" התחיל ממצרים העתיקה. ● לפני מצרים העתיקה היו אלים, אבל בשמות פרטיים ולא אחד קולקטיבי בשם "אלוהים" שם נוצר הבסיס לרעיון של משהו מעל האדם, כדי לייצר שליטה מלאה. המצרים קראו לעצמם אלים, וכך התחילה שרשרת שלמה של מיתוג: משהו מעל האדם - שמחזיק בכוח - ושולט בו. ■ כל הדתות: אותו רעיון, מיתוג שונה כל דת משווקת את אלוהים בדרך שלה: • שמות שונים. • סיפורים שונים. • חוקים שונים. אבל בסוף - זה אותו רעיון: אותם "אלים", אותם כוחות, אותו מנגנון. רק האריזה משתנה. ■ סיכום: אלוהים, לפי גישה זו, אינו ישות אמיתית, אלא שם, מותג, מערכת. הוא נוצר על ידי בני אדם כדי לייצר שליטה, סדר וצייתנות. הדתות לקחו את הרעיון הזה, בנו סביבו מערכת שלמה, ושיווקו אותו לעולם. ובסוף - נשארת השאלה האמיתית: האם אתה בוחר להאמין במשהו חיצוני, או לקחת שליטה מלאה על החיים שלך מבפנים.

  • 30 апр.1 2909

    עורב לבן ○ Orev Lavan: האדם שברא את אלוהים - אלוהים הוא מותג: המצאה אנושית לשליטה וצייתנות ● חשוב להבהיר: המאמר מדבר על אלוהים של גן עדן וגיהנום, מכה ואוהב, התנ״ך והדתות - לא על בורא עולם, מדובר בשני דברים שונים לגמרי. ■ מבוא: הטענה המרכזית היא פשוטה וברורה: אלוהים הוא המצאה של האדם, של הרבנים ושל כל הדתות. הוא נוצר כדי לגרום לאנשים להאמין בגורם חיצוני, במקום להאמין בעצמם ולשלוט בחיים שלהם. במקום שהשליטה תהיה בידיים שלך, היא מועברת למשהו חיצוני בשם "אלוהים". ■ אלוהים לא קיים: אלא שם שהומצא אלוהים לא קיים ומעולם לא היה קיים. "אלוהים" הוא רק שם - כינוי - שהומצא על ידי בני אדם. לפי הטענה הזו, השורש של הרעיון התחיל עוד במצרים העתיקה, שם המצרים עצמם קבעו שהם אלוהים - אלים. "האלים היו קיימים לפני 'אלוהים ומצרים העתיקה', פשוט בשמות פרטיים, ולא משהו אחד שהוא קולקטיבי" כלומר, האדם יצר את הרעיון של אלוהים, ואף שם את עצמו בתור האל. ■ אלוהים ככלי לשליטה: אלוהים הוא דרך לייצר שליטה וצייתנות בכל הדתות. במקום שאתה תשלוט בעצמך, אתה מציית לחוקים שמישהו אחר קבע בשם "אלוהים". הדתות והכתות משתמשות בשם הזה כדי להציב את עצמן בראש: כמו עסק, שבו יש בעלים ויש עובדים מתחתיו. כך גם בדת: יש הנהגה (רבנים/מנהיגים), ויש את האנשים שמתחת - הנתינים. ■ דת כעסק לכל דבר: הדתות פועלות כמו עסק לכל דבר: • יש "בעלים" (הממסד הדתי) • יש חוקים והגבלות • יש "לקוחות" - אנשים שמאמינים • ויש מוצרים - קמעות, ברכות, טקסים כמו שבעל עסק קובע מה יהיה, כך הדת קובעת לאדם הפשוט מה מותר ומה אסור. האדם שלא לוקח אחריות על החיים שלו, בוחר להיכנס ל"עסק" הזה שנקרא דת, ולקבל עליו את החוקים שלו. ■ אלוהים כמותג גלובלי: מודל זכיינות השם "אלוהים" הוא לא מקומי, הוא גלובלי. זה לא רעיון ששייך למקום אחד בלבד, אלא מותג שהתחיל מנקודה מסוימת(הוותיקן) והתפשט לכל העולם. דתות שונות משתמשות באותו רעיון בסיסי, אך מתאימות אותו לסביבה, לתרבות ולמדינה שלהן. כל דת למעשה פועלת כמו זכיין: • אותו רעיון מרכזי. • אותה מערכת של שליטה. • אבל התאמה מקומית לפי קהל היעד. כמו זכיינות של עסק בינלאומי, כך יש "זכיינות של אלוהים" בכל מדינה, כולל בארץ ישראל, כאשר כל אחת פועלת לפי אותו עיקרון, רק באריזה שונה שמתאימה לאוכלוסייה המקומית. ■ אלוהים כמותג ותאגיד: אלוהים הוא שם של מותג. מותג = עסק = תאגיד = מערכת של שליטה. זה מוצר שיווקי - פטנט - רעיון שנבנה בצורה גאונית: מותג שמכתיב חוקים, שולט בהתנהגות, ואפילו נכנס לחיים האישיים ביותר של האדם, כולל חיי המין שלו. זה לא רק אמונה - זה מותג שחודר לכל תחומי החיים. ■ שיווק הדת והמותג "אלוהים": הרבנים וכל הדתות משווקים את המותג הזה לאג'נדה אחת: "תאמינו באלוהים - משהו אחד שלא ידוע" ובתוך זה: • קנו קמעות. • קבלו ברכות. • תצייתו לחוקים. • תתרמו לנו בשם הדת. הדת מספקת שירות רפואי גם, "תאמין באלוהים ותיהיה בריא" "הרופא ריפא או הציל תאדם, המאמין-נתין של אלוהים יגיד ישר "תודה אלוהים" הלו זה הרופא!, ויפה גם שמעוותים ואומרים - שליח של אלוהים. "אלוהים ישר נכנס לתמונה, ככה עובד שיווק על המותג "אלוהים" העסק של אלוהים: דרכי הפעולה שלו בזה שלא רק מקבלים כסף, אלא מכוון יותר לזה שמקבלים את אמון הציבור שזה במילים אחרות "הכסף" - שליטה באדם יותר שווה מנייר-כסף. ● ודרך אגב לבוש המותג של אלוהים הוא שחור לבן, ובשלושת הדתות האברהמיות זה קוד לבוש: שחור לבן(יהדות, נצרות, איסלאם), כמו בכל עסק והמיתוג בלבוש שלו! הדת והרבנות הן מערכת עסקית, כמו כל עסק, רק שהיא פועלת על האישיות, הפחדים והאמונות של האדם. ■ יצירת סיפור סביב המותג: כדי לחזק את המותג, נוצרו סיפורים וספרים. לדוגמה: ספר בראשית - שכבר בפסוק הראשון מתחיל בשם "אלוהים". זה חלק מבניית מותג: להכניס את השם כבר מההתחלה, לבנות סמכות, וליצור סיפור שמתקבל כאמת. ואז עולה השאלה: אם זה מותג, למה דווקא הסיפור הזה נכנס לדת והפך לאמת מוחלטת, ולא סיפורים אחרים כמו Harry Potter - הארי פוטר? ההבדל הוא לא בסיפור, אלא במי שמשווק אותו ומי הסופר שלו, מי נותן לו סמכות, ומי גורם לאנשים להאמין שהוא אמיתי ולא רק סיפור. ■ השוואה בין ספר התנ״ך ל-Harry Potter - הארי פוטר: אם מסתכלים רגע בצורה נקייה, עולה שאלה בסיסית: במה להאמין? ולמה דווקא בתנ״ך - ולא בספרים כמו הארי פוטר? התנ״ך מבוסס על כתיבה של בני אדם, שעברו מדור לדור, תורגמו, פורשו והועברו על ידי אנשים. גם הארי פוטר נכתב על ידי אדם, סופר שיצר עולם, דמויות, חוקים וסיפור שלם. בשני המקרים: • יש סיפור. • יש חוקים. • יש “כוחות” או ניסים. • ויש דמויות שמניעות את העלילה. אז למה אחד נחשב “אמת מוחלטת”, והשני נחשב דמיון?

  • видео или голосовое, без подписи

  • 5 апр.1 5049

    видео или голосовое, без подписи

  • 5 апр.1 4946

    עורב לבן - Orev Lavan: המסורת שהפכה לציווי: איך "חג הפסח" הפך למונופול רבני על המזון: ■ אכילת מצות, זיכרון או ציווי?: המסורת של אכילת מצות בפסח הייתה במקורה תזכורת פשוטה לזכר יציאת מצרים, זיכרון סמלִי של לחם עוני, לא חקיקה או פקודת חובה. עם הזמן, מסורת זו נלקחה על ידי מוסדות רבניים והפכה לחוק מחייב. מה שהתחיל כהתכוונות פנימית, שייך כיום למערכת חוקים ותקנות מחמירות, כשרות לפסח, הכשרת כלים, איסור חמץ, ניפוי מוצרים ועוד. ■ מי קבע את החוקים האלו?: לא הבורא. לא הטבע. לא קול מהשמים. מי שקבע הם הרבנים. הם אלו שהפכו מסורת פשוטה לחוק רב שכבתי, חלק מהתורה שבעל-פה. פסח כבר אינו רק זמן לחגיגה של שחרור, אלא תקופה של פחד מהחמץ, מהאוכל הלא נכון, מהכשל בכשרות. הרבנים קבעו: יש כשרות לפסח. יש איסור חמץ. יש הלכות שלמות איך לנקות, איך להחליף כלים, איך לבדוק מדבקות, איך להכשיר תנורים. זו לא תורה משמים, זו מערכת של תקנות שנבנתה על ידי בני אדם, מערכת שליטה. ■ כשרות לפסח, מסורת או עסק כלכלי?: מדוע יש צורך בתו "כשר לפסח" על סבון, משחת שיניים או חומרי ניקוי? מתי הפכה מערכת ההיגיינה הביתית לחלק מהדת? כשרות של פסח מגלגלת מיליונים, המוני מוצרים, פיקוח, השגחות, סדנאות הכשרה. כל עדה עם ההכשר שלה, כל רב עם הסמל שלו. אם באמת מדובר בציווי אלוהי, מדוע יש אינספור גרסאות וסתירות? הבלבול מעיד על דבר אחד: מדובר בשוק. לא בציווי. לא באמת. ■ הכפייה הדתית, למה זה נכפה גם על הלא דתיים?: בתי עסק, סופרים, מסעדות, כולם נכפים להחיל "כשרות פסח" גם אם אין קשר ביניהם למסורת או דת. מדינה יהודית? כן. מדינה רבנית? לא. אין חוק שמכריח אדם לאכול לפי תקן הלכתי, אך בפועל, הרבנות קובעת מה תאוכל, איפה תקנה, ואיך יתנהגו בתי עסק. הכפייה היא סמויה, אך מורגשת היטב. ■ מסורת פסח הפכה לכלי שליטה חברתי: אנשים מפחדים לאכול מצות לפני פסח כי "זה לא לפי ההלכה". אנשים מרגישים אשמה אם הבית לא עבר "הכשרה" של ניקיון פסח. פחד, אשמה, בושה, אלו כלי שליטה. פסח אמור לסמל חירות, אך הפך לסמל של שיעבוד לפיקוח דתי קפדני. ■ ואם כבר מדברים על ניקיון: ניקיון פסח הפך לקרקס. ניקיון שנתי אחד, רק בגלל פסח? זה לא בריא, לא הגיוני, ולא היגייני. ניקיון בית ומפעלי מזון צריך להיעשות באופן קבוע, לא רק פעם בשנה. אם בשביל פסח אתם מכשירים כלים ומנקים קירות, אולי תחשבו למה זה לא נעשה כל השנה. מה שנעשה רק לשם "כשרות", ולא מטעמי בריאות או הרגל יומיומי, הוא פשוט מניפולציה. ■ מצות - סמל של חירות, לא כלי שליטה: מצה היא לחם פשוט, נטול שמרים, שמזכיר את ההתחלה, את הפשטות. אין שום דבר קדוש בלתת לה חותמת "כשר לפסח". אם היא נאפתה בלי חמץ, אז היא מצה נקודה. כל תוספת, נובעת מהפחדת הציבור ומעיוות המשמעות האמיתית של הפסח. ■ דת חז"ל - הדת החדשה של שליטה והגבלות - ברית החדשה: הדת כפי שהיא היום, כבר מזמן לא יהדות פשוטה. זו דת של חוקים אינסופיים, ספרים, פסיקות, פיקוח, טקסים לא מובנים בשביל פרוטוקול. הרבנים הפכו לשופטים, לפוסקי גורל, למתווכים בין האדם לאלוהים, והם עצמם הפכו למה שהדת עצמה הזהירה ממנו - אלילים. מתפללים לקברים, מחלקים קמעות, מבטיחים פרנסה. ■ לסיכום - הגיע הזמן לחזור לשפיות: פסח הוא זמן של חירות, לא של פחד. הוא זמן לזכור, לא לשכוח את עצמנו בתוך טקסים מיותרים. הגיע הזמן לומר די: • די לכפייה. • די לשלטון הרבנים על המזון. • די להכתבה מה מותר ומה אסור. • די לתיוגים של "כשר לפסח" על סבון, מים או נייר טואלט. החופש שלכם מתחיל ביכולת להחליט מה נכנס לכם לפה, ולא מי נתן לכך הכשר. זה לא ציווי הבורא - זו מערכת שנוצרה כדי לשלוט. ○○○○○ *אתר: הישרדות, בריאות ורוחניות של עורב לבן | Orev Lavan:* https://www.asordim.com/ *טיקטוק | TikTok* https://www.tiktok.com/@orev.lavan?_t=ZS-8yU6Dz8ymfP&_r=1 *טלגרם | Telegram* https://t.me/Orev_Lavan *פייסבוק | Facebook* https://www.facebook.com/OrevLavann?mibextid=ZbWKwL *וואטסאפ | WhatsApp* לבקש קישור לקבוצה! *הסרט של עורב לבן: התנ"ך - הסתננות הדתות ועיוותם* *עין האמת:* https://www.asordim.com/seret-eye-of-truth *לשיחה פרטית מול עורב לבן - לחץ בקישור:* https://Wa.me/0525508517 *עורב לבן ב: Facebook | WhatsApp | Telegram | TikTok*

  • 29 мар.1 2942

    видео или голосовое, без подписи

  • 29 мар.1 3343

    עורב לבן ○ Orev Lavan: מי ברא את אלוהים? ● פרדוקס האמונה, השאלה והחיפוש אחר האמת ■ מבוא: אחת השאלות העמוקות ביותר שהאנושות שואלת במשך אלפי שנים היא: אם אלוהים ברא את הכול, את השמיים, את הארץ, את החיים ואת האדם , אז מי ברא את אלוהים עצמו? השאלה הזאת אינה רק שאלה דתית, אלא גם פילוסופית ולוגית. היא נוגעת בשורש ההבנה שלנו על סיבה ותוצאה, על התחלה ועל מקור הקיום. כאשר אדם מתחיל לשאול את השאלה הזו, הוא בעצם בוחן את הגבולות של האמונה ושל החשיבה האנושית. ■ חוק הסיבה והתוצאה: בעולם שאנו מכירים קיים עיקרון בסיסי: לכל דבר יש סיבה, כל תוצאה נובעת ממשהו שקדם לה. עץ צומח מזרע, נהר נוצר ממקור מים, וגם היקום עצמו, לפי המדע, נוצר מאירוע ראשוני כלשהו. לכן עולה השאלה הטבעית: אם הכול נובע ממשהו אחר, אז גם לאלוהים צריך להיות מקור. זהו הפרדוקס הגדול שמטריד פילוסופים והוגים לאורך ההיסטוריה. ■ הטענה הדתית: אלוהים הוא נצחי דתות רבות מציעות תשובה אחת מרכזית: אלוהים הוא נצחי. כלומר, אין לו התחלה ואין לו סוף. הוא אינו חלק מחוקי הסיבה והתוצאה שמנהלים את היקום, אלא קיים מעבר להם. אבל כאן מתעוררת שאלה נוספת: אם כל דבר ביקום חייב סיבה, מדוע דווקא אלוהים פטור מהחוק הזה? יש הטוענים שהרעיון הזה הוא פשוט דרך לומר: “אל תשאלו יותר.” ■ אמונה לעומת חקירה: במסורות דתיות רבות מודגש ערך האמונה. מאמינים מתבקשים לקבל את התשובות כפי שהן ולהפסיק לחפש מעבר להן. אך כאשר אמונה מבקשת להפסיק את השאלות, היא עלולה להפוך מצורת הבנה עמוקה, לציות בלבד. ציות כזה יכול לבנות מערכות כוח גדולות: מוסדות, מקדשים, הנהגות ואימפריות של אנשים המדברים בשם האל. וכאן נולדת שאלה נוספת ועמוקה יותר. ■ אולי השאלה האמיתית שונה: ייתכן שהשאלה החשובה איננה: מי ברא את אלוהים? אלא שאלה אחרת: מי ברא את הסיפור על אלוהים? האם הסיפור הזה נוצר כדי להסביר את המציאות? או אולי כדי להעניק משמעות, סדר ושליטה בעולם מורכב ובלתי מובן? כאשר תשובה מסוימת גורמת לאנשים להפסיק לשאול, להפסיק לחפש ולהפסיק לחקור, ייתכן שהשאלה עצמה חשובה יותר מהתשובה. ■ סיכום: השאלה על מקורו של אלוהים אינה רק חידה פילוסופית. היא מראה עד כמה החשיבה האנושית שואפת להבין את שורש הקיום. יש שיבחרו באמונה מוחלטת, ויש שימשיכו לחפש תשובות דרך פילוסופיה, מדע או חקירה פנימית. אך אולי הערך האמיתי של השאלה הזו אינו בתשובה הסופית, אלא בעצם החיפוש. כי כל עוד האדם שואל, בוחן ומטיל ספק – הוא ממשיך להתקרב להבנה עמוקה יותר של המציאות ושל עצמו. *אתר: הישרדות, בריאות ורוחניות של עורב לבן | Orev Lavan:* https://www.asordim.com/ *טיקטוק | TikTok* https://www.tiktok.com/@orev.lavan?_t=ZS-8yU6Dz8ymfP&_r=1 *טלגרם | Telegram* https://t.me/Orev_Lavan *פייסבוק | Facebook* https://www.facebook.com/OrevLavann?mibextid=ZbWKwL *וואטסאפ | WhatsApp* לבקש קישור לקבוצה! *הסרט של עורב לבן: התנ"ך - הסתננות הדתות ועיוותם* *עין האמת:* https://www.asordim.com/seret-eye-of-truth *לשיחה פרטית מול עורב לבן - לחץ בקישור:* https://Wa.me/0525508517 *עורב לבן ב: Facebook | WhatsApp | Telegram | TikTok*

  • https://vt.tiktok.com/ZSumu2otj/

  • видео или голосовое, без подписи

  • 15 мар.1 4632

    עורב לבן ○ Orev Lavan: שליטה בזמן: כיצד התודעה שלנו מכופפת את המציאות ■ מבוא: רוב בני האדם גדלו עם תפיסה ברורה ופשוטה של הזמן: 60 שניות יוצרות דקה, 60 דקות יוצרות שעה, ו-24 שעות יוצרות יום. התפיסה הזו גורמת לנו לחשוב שהזמן הוא קו ישר שמתקדם ללא שליטה מצדנו, משהו חיצוני שמנהל את החיים שלנו. אך אם מתבוננים לעומק בחוויה האנושית, מתגלה מציאות שונה לחלוטין: הזמן אינו בהכרח קבוע או ליניארי. למעשה, הוא מושפע מאוד מהתודעה שלנו ומהאופן שבו אנו חווים את הרגע. המשמעות היא שהאדם אינו רק נשלט על ידי הזמן, במידה מסוימת הוא גם משפיע עליו. ■ התפיסה המקובלת של הזמן: החברה האנושית יצרה מערכת מדידה ברורה לזמן: שעות, דקות ושניות. מערכת זו מאפשרת סדר, תיאום וארגון של חיי היום-יום. אך חשוב להבין שמדובר במערכת מלאכותית שנוצרה כדי למדוד תהליכים, ולא בהכרח בתיאור מדויק של החוויה הפנימית של הזמן. למעשה, אנשים רבים חווים שוב ושוב מצבים שבהם הזמן "מתנהג" בצורה שונה לחלוטין מהמדידה הפורמלית. ■ הזמן אינו תמיד ליניארי: במישור הפיזיקלי, גם המדע כבר הצביע על כך שהזמן אינו קבוע לחלוטין. הפיזיקאי המפורסם אלברט איינשטיין הראה במסגרת Theory of Relativity שהזמן יכול להשתנות בהתאם למהירות ולכבידה. אמנם התיאוריה מתייחסת בעיקר לפיזיקה של היקום, אך היא פתחה פתח להבנה עמוקה יותר: הזמן איננו בהכרח מוחלט. גם ברמה החווייתית של האדם, נראה כי הזמן אינו מתנהג תמיד בצורה קבועה. ■ החוויה האנושית של כיפוף הזמן: כמעט כל אדם מכיר את התחושה הבאה: • שעה עם אדם אהוב יכולה להרגיש כמו חמש דקות. • לעומת זאת, חמש דקות של חרדה או מתח יכולות להרגיש כמו שעה שלמה. הדבר אינו רק תחושה מקרית. הוא מצביע על כך שהחוויה של הזמן מושפעת ישירות מהמצב התודעתי שלנו. כאשר התודעה שקועה לחלוטין ברגע – הזמן כמעט "נעלם". לעומת זאת, כאשר האדם נמצא בלחץ, בפחד או בציפייה, הזמן מרגיש איטי ומתמשך. ■ הקשר בין מודעות לבין הזמן: לפי גישה תודעתית, הזמן נע דרך החוויה שלנו ולא רק מחוץ לנו. כל שינוי ברמת המודעות משנה גם את האופן שבו הזמן נחווה. לדוגמה: • כאשר אדם מאוהב ושקוע ברגע, הזמן מתכווץ. • כאשר אדם רגוע ומתבונן בהווה, הזמן מתרחב ונעשה מרווח יותר. • כאשר האדם לחוץ וממוקד בשעון, הזמן מרגיש מהיר ודוחס. במילים אחרות, לא רק השעון קובע את הזמן, אלא גם התודעה שלנו. ■ החברה המודרנית וכיווץ הזמן: העולם המודרני מאמן אותנו להתייחס לזמן בעיקר דרך לוחות זמנים, משימות ופגישות. אנחנו מסתכלים כל הזמן על השעון: • מתי צריך להגיע לפגישה • מתי צריך לסיים עבודה • מה המשימה הבאה כאשר תשומת הלב ממוקדת כל הזמן בזמן המלאכותי, נוצרת תחושה שהחיים רצים מהר מאוד. גם כאשר אנחנו חווים רגעים של שמחה, פעמים רבות אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לשהות בהם זמן רב, כי אנחנו חוזרים מיד לפרודוקטיביות ולמשימות. כך נוצרת תחושה שהזמן "בורח". ■ שינוי התפיסה: מעבר מזמן מלאכותי לזמן טבעי כאשר האדם מתחיל להתבונן יותר ברגע הנוכחי ופחות בשעון, החוויה משתנה. מצבים של נוכחות עמוקה, כמו: • מדיטציה • התבוננות בטבע • שיחה עמוקה • יצירה יכולים ליצור תחושה שהזמן נפתח ומתרחב. במצבים כאלה האדם פחות עסוק במדידה של הזמן ויותר בחוויה של הרגע עצמו. ■ סיכום: הזמן כפי שאנו מכירים אותו, שעות, דקות ושניות, הוא כלי שימושי לניהול החיים, אך הוא אינו משקף בהכרח את החוויה האמיתית של הזמן. החוויה האנושית מראה כי הזמן מושפע מאוד מהתודעה שלנו ומהאופן שבו אנו נמצאים ברגע הנוכחי. כאשר אנו שקועים לחלוטין בחוויה, הזמן מתכווץ. כאשר אנו לחוצים וממוקדים בשעון, הזמן מרגיש דחוס ומהיר. לכן ייתכן שהמפתח לשינוי חוויית הזמן אינו בשליטה בשעון, אלא בשינוי המודעות שלנו. ככל שהאדם נוכח יותר ברגע, כך חוויית הזמן שלו יכולה להיות רחבה, עמוקה ומלאה יותר. ○○○○○ *אתר: הישרדות, בריאות ורוחניות של עורב לבן | Orev Lavan:* https://www.asordim.com/ *טיקטוק | TikTok* https://www.tiktok.com/@orev.lavan?_t=ZS-8yU6Dz8ymfP&_r=1 *טלגרם | Telegram* https://t.me/Orev_Lavan *פייסבוק | Facebook* https://www.facebook.com/OrevLavann?mibextid=ZbWKwL *וואטסאפ | WhatsApp* לבקש קישור לקבוצה! *הסרט של עורב לבן: התנ"ך - הסתננות הדתות ועיוותם* *עין האמת:* https://www.asordim.com/seret-eye-of-truth *לשיחה פרטית מול עורב לבן - לחץ בקישור:* https://Wa.me/0525508517 *עורב לבן ב: Facebook | WhatsApp | Telegram | TikTok*

  • https://vt.tiktok.com/ZSuyVwdQU/

עורב לבן ◇ Orev Lavan - הערוץ — tgindex