גלעד צוויק

https://clashreport.com/world/articles/only-6-of-britons-would-volunteer-to-fight-if-uk-faced-invasion-threat-cckhm1axr5i רק 6 אחוז! מהבריטים יתנדבו להגן על ארצם אם תחווה פלישה מבחוץ. כמה לא מפתיע שמדינות שאיבדו את יצר ההישרדות שלהן ואזרחיהן מסרבים להחזיק בנשק אפילו כדי להגן על משפחותיהם - הן גם הראשונות לגנות ולתקוף אותנו. הישראלים פטריוטים, עזי רוח ואמיצי לב - בעוד הבריטים מגלים רפיסות ושנאה עצמית - עד כדי התאבדות לאומית. ככל שהם יבקרו אותנו יותר - סימן שאנחנו בדרך הנכונה.

אני לא אכנע!

שתי מילים שמזקקות הכל: גדי ברח. גדי ברח מממשלת האחדות בעיצומה של הכניסה לרפיח – כשהעולם כולו (ובמיוחד ביידן) ניצב נגדנו, והצורך בלכידות פנימית היה חזק מתמיד. בדיוק ברגע הזה גדי ברח, ולקח איתו גם את גנץ. גדי ברח מהכרעת חמאס. במקום להילחם עם סכין בין השיניים, לזעוק שחמאס יימחה מעל פני האדמה ולהבהיר שהחטופים יחזרו רק מעמדת כוח – הוא הציע לברוח עם זנב בין הרגליים: להפקיר את ציר פילדלפי, להותיר את סינוואר בחיים ולהכתירו לצלאח א-דין המודרני. גדי ברח מהכרעה מול איראן, כשהוא מצוטט בכל העולם כמי שטוען שהאיראנים חזקים מדי ולא ניתן להכריעם בדרך צבאית. גדי ברח מלבנון – כשבירך והתרברב כיצד בשנת 2000, בתפקידו כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז אהוד ברק, היה מבין הבודדים בצה"ל שתמכו בבריחה המבוהלת והמופקרת מלבנון. הבריחה ההיא לא רק האיצה את האינתיפאדה השנייה כעבור חודשים ספורים, אלא הולידה את הקטסטרופה בצפון לאורך רבע מאה – עד למבצע הביפרים, חיסול נסראללה והכניסה ללבנון. גדי ברח וגדי יברח מכל עימות או הכרעה – ויסלול את הדרך חזרה למסלול הדמים של אוסלו, כל הדרך להקמת "פלסטין", רבע שעה מנתב"ג וחצי שעה מעזריאלי. החרדים, כמובן, לא יתגייסו במשמרת שלו – כי מילא "השלום" כבר בפתח. אז לכל "הימין המתלבט", תכניסו טוב לראש: הבחירות אינן על חרדים – אלא על פלסטין.

‏להיות בקונספציה של ה-6.10 כמעט שלוש שנים אחרי ה-7.10 זה המסי של האיוולת. ‏תוהה מה מטריד יותר: שהאיש הזה היה רמטכ״ל; שרוב הרמטכ״לים מאז אוסלו דיברו (ועדיין מדברים) כמוהו; או שתקשורת ה׳נתניהו אשם כי היה בקונספציה׳ משווקת לנו את גדי קונספציה כראש הממשלה הבא.

‏זהו האירוע המטורף ביותר עד כה במערכת הבחירות. ‏ראשית, אייזנקוט מתגלה כאן כגזען במובן העמוק ביותר של המילה: מבחינתו כל הערבים הם מקשה אחת, ואם לליכוד מותר לצרף ערבי (על אף שחדאד בינתיים לא בליכוד) - גם לו מותר. ‏שנית, אייזנקוט מאמץ כאן את פוליטיקת הזהויות בגרסתה המעוותת ביותר: מה שקובע הוא לא דעותיו של האדם, אלא עצם היותו ערבי. ‏הוא מתייחס לערבי כאל ייצוג זהותי ותו לא - ולא כאל אינדיבידואל בעל אמונות ומחשבות, כפי שמתייחס ליהודי. ‏כך קורה שגולנצ'יק פצוע קרב, שנלחם בחזית ההסברה העולמית עבור המדינה - מושווה לאדם שמבזה דקת דומייה לזכר אוהב ישראל לינדזי גרהם ורואה בציונות כוח קולוניאליסטי וכובש. ‏מבחינת אייזנקוט שניהם ערבים, ולכן ההבדלים ביניהם נמחקים. ‏אייזנקוט מתקשה להבין שהבעיה עם המפלגות הערביות אינה עצם הערביות שלהן, אלא התנגדותן לקיומה של המדינה היהודית. ‏לצורך העניין, גם עופר כסיף - שאינו ערבי אך אנטי-ציוני בכל רמ"ח איבריו - אמור להיפסל מלקחת חלק בקואליציה ציונית או לשמש לה כרשת ביטחון. ‏פגיעתו של יוסף חדאד אינה אישית בלבד. הוא פגוע בשמם של ערבים רבים - מוסלמים ונוצרים כאחד - שרוצים להשתלב בחברה הישראלית, מסרבים להיקרא "פלסטינים" ומבקשים להיות ישראלים לא רק כהגדרה טכנית, אלא כמהות זהותית. ‏מבחינת הרמטכ״ל לשעבר, הם ממש כמו הערבים שמתנכלים להם בשל אהדתם למדינה ולצה״ל. ‏מה שכן, אייזנקוט לפחות מספיק ישר (סטגדיש) כדי להודות שיסכים להיות ראש ממשלה שנשען על מפלגות העוינות את המדינה - כאלו שחלק מחבריה מצדדים באויביה ומתנגדים לשרת אותה, שלא לדבר על להילחם ולהיהרג למענה. ‏זו מעולם לא הייתה "ברית המשרתים" - זו ברית הרל"ב. ‏ובברית הזו, מעדיפים את מנסור עבאס על פני יוסף חדאד.

מי היה מאמין ח"כ יאסר חוג’יראת מרע"מ הצטרף לקמפיין הליכוד:

דביר לוגר חושף - יו"ר "הדמוקרטים" יאיר גולן: החזון זה שתי מדינות לשני עמים. אני יכול לסכם את זה עם נפתלי בנט, איזנקוט וליברמן. צריך לבלום את הסיפוח, להילחם בטרור הפלסטיני והיהודי, ולפנות את כל המאחזים הבלתי חוקיים.

שלום, חבר.

וואו. הסנאטור לינדזי גראהם בטון ביקורתי על טראמפ: "הנשיא טראמפ, אמרת שעזרה בדרך, זה חייב להיות אמיתי וממש בקרוב. תעשה את זה, אדוני הנשיא. העם האיראני מתחנן בפניך. אתה לא יכול לדבר כמו רייגן ולהתנהג כמו אובמה. אין כאן שום עסקה לעשות".

סנאטור לינדזי גראהם: אין שותף טוב יותר על פני כדור הארץ מישראל. הם עומדים מעל ומעבר לרמתם, הם עושים כל מה שאנחנו מבקשים מהם ואף יותר, והם מבקשים מעט מאוד בתמורה.

צער רב וכאב גדול על מותו ללא עת של ידיד ישראל הענק, הסנטור לינדסי גראהם. האיש שאמר שהוא יהיה עם ישראל עד יום מותו. Dear Lindsey, may you rest in peace

סופ"ש סקרים ושאלה לכל ה"פרשנים". תסבירו - למה כ -6-8 מנדטים של הליכודניקים שלטענכם "עברו לגוש האופוזיציה" מתעקשים להישאר דווקא אצל בנט כאשר כל האחרים בורחים ממנו לאיזנקוט? תביטו בגרף למטה - סקר ערוץ 14 אתמול מול ממוצע ***כל הסוקרים*** - כפי שמופיע באתר המדד (ותודה ל@rosnersdomain). הסקרים דומים לגמרי בכל המפלגות. ההבדל הוא רק בין הליכוד לבנט. ב@C14_news בנט אתמול עמד על 8 והליכוד על 33, ובכל שאר הסקרים בנט על 15-16, והליכוד על 25~. הבון טון היום הוא לדבר על קריסתו של בנט, ונסיקתו של איזנקוט. אז תסבירו לנו. אם כבר האנשים הללו כל כך מודעים פוליטית ועשו מהפך בעמדותיהם, כל כך רוצים לשנות ולתקן, כל כך רוצים להחליף את נתניהו וממשלתו. למה הם מתעקשים להישאר אצל בנט? למה הם לא עוברים כמו כולם לאיזנקוט? או... שאולי הם בכלל לא באמת שם, וזו רק שיטה זמנית להציג מהפך בסקרים והפסד לימין. והם יעלמו ויתאזנו יחד עם התפוגגות בנט?

ציון נאנוס מהלל את רם עמנואל כ"פרו ישראלי ברמה הגבוהה ביותר. כל הגדרה אחרת היא שקר". ובכן, שימו לב במי תמך עמנואל ממש לאחרונה: מועמד אנטי-ישראלי מובהק שנשא על גופו קעקוע נאצי במשך 18 שנים! לטיפוס המדובר קוראים גרהם פלטנר, שהיה עד השבוע האחרון מועמד הדמוקרטים לסנאט במיין. מי זה פלטנר אתם שואלים? איש צבא לשעבר, שונא ישראל מושבע (מאשים את ישראל בג'נוסייד ותומך ב'גלובלייז דה אינתיפאדה') - אבל הכי חמור: נשא על חזהו קעקוע נאצי מאז 2007 והסירו רק באוקטובר האחרון, לקראת ריצתו לפוליטיקה. זה לא 'סתם' קעקוע נאצי - אלא ה-Totenkopf ("ראש המוות" או "גולגולת המוות") - סמל של יחידות ה-SS ששמרו על מחנות הריכוז וההשמדה. ואיך הגיב עמנואל, "הפרו ישראלי ברמה הגבוהה ביותר"? ממש לא התרגש: "אני אעזור לפלטנר אם הוא ירצה את העזרה שלי, בהחלט", אמר עמנואל ל-CNN. מבחינת עמנואל – העיניים צריכות להיות על הכדור: "חייבים לשים סוף לדונלד טראמפ" - גם אם זה אומר לתמוך בשונא ישראל עם קעקוע נאצי לאורך 2 עשורים. ומה לגבי הקעקוע? עמנואל בחר להאמין לפלטנר שלאורך כשני עשורים לא הבין שהוא נושא על גופו סמל של ה-SS: "אני מקווה שבשלב הזה של התהליך הוא מבין מה זה סמל נאצי". אממה, קיימות הוכחות חותכות שפלטנר משקר: כבר ב-2012 הוא התרברב בפני סובביו בקעקוע הנאצי שלו, ולדברי בת זוגו לשעבר, הוא נימק את אי-הסרתו בכך שרצה "לזכור שאנחנו (אמריקה) הרעים". כידוע, אין דבר יותר פרו-ישראלי מאשר להאמין לאדם שנשא על גופו 18 שנים קעקוע של שומרים במחנות השמדה, ולהתייחס לכך כשובבות נעורים ואי הבנה מצערת. "כל הגדרה אחרת היא שקר". אגב, נגד פלטנר גם צפו בשבועות האחרונים האשמות מצד נשים שונות (לרבות מהשמאל הקיצוני), כי חוו מצדו תקיפות מיניות ואף אלימות; אך גם זה לא מנע מהממסד הדמוקרטי (כבר *לא* מאמינות לך) לתמוך בפלטנר, ומעמנואל להציע לו את שירותיו. כעת הוא בא להטיף לנו מוסר ולהכות בנו "אמיתות כואבות". רק השבוע, לאחר פרסום ההאשמות באונס, פלטנר הואיל להשעות את הקמפיין שלו ותומכיו נסוגו. אך הכתם על עמנואל (והמפלגה הדמוקרטית כולה) - שנתן הכשר לחובב נאצים משוקץ (ומיזוגן שונא ישראל) - לעולם לא יימחה, לא משנה כמה ליטופי רל"ב יקבל מיונית לוי, ציון נאנוס וחדשות 12.

‏נכחתי אמש באירוע של מכון ארגמן, שבו ראש השב״כ דוד זיני נשא דברים (אנחנו בוגרי אותו מחזור של תכנית צ׳רצ׳יל במכון). ‏זה היה נאום רהוט ואינטלקטואלי, המשלב רגש ושכל, ניסיון חיים אישי עם תובנות מקצועיות ואפילו עצות מועילות לחיים. ‏זיני הצטרף בזמנו לתכנית צ׳רצ׳יל במהלך השנה, כשהיה ׳בין תפקידים׳ בצבא. על אף שהיה עוד-רגע אלוף עם רזומה עשיר ומרשים, הוא הפגין ענווה ותשוקה להשכלה ולעומק דיונים שלא הכיר, לצערנו, בצמרת צה״ל. ‏בנאומו אמש, זיני הקפיד לעצור סחף של מחיאות כפיים שהחל להתרגש בעקבות דבריו על כפיפותו לדרג הנבחר, והעניק הסבר נהדר מדוע אין בהן צורך: ״זה כמו למחוא כפיים לזה שאגיד עכשיו לילה״. ‏זיני מבין היטב דמוקרטיה מהי - שלטון העם באמצעות נציגיו. ‏לכן, הוא היטיב להגדיר את עצמו אתמול כ״פקיד״. לא כדי לגמד את מעמדו, אלא כדי לייצר גבול ברור בינו לבין הדרג הנבחר: אתם מחליטים, אנחנו מבצעים. ‏לזימי ושות׳ מאיימים לפטר את זיני לא כי הם חוששים שימרה את פיהם אם ינצחו בבחירות (הוא לא, ואם יחוש שאינו יכול למלא את תפקידו כיאות - יתפטר ולא יתמרד מבפנים) - אלא כי הוא מסרב להתמרד נגד ממשלת נתניהו. ‏וזה בדיוק מה שמפריע למתנגדיו של זיני: הנאמנות שלו לדמוקרטיה. עבורם, דמוקרטיה היא שיטה שבה רק הם קובעים: ‏אם הם מנצחים בבחירות - הם שולטים; ‏אך גם אם הצד השני מנצח - הם עדיין שולטים, בצירים עוקפי דמוקרטיה. ‏ההבדל: כשהם שולטים גם בדרגים הנבחרים - הדיפסטייט נעלמת ומאפשרת לשמאל לעשות ככל העולה על רוחו. אין מניעה משפטית, אין צווי ביניים, אין התנגדות של דרג מקצועי. חרבו דרבו – על הראש שלנו. ‏פיטורי זיני יהיו רק ההתחלה במסע טיהורים אכזרי - שיגיע גם לאנשי תקשורת, צייצנים וכל מי שהם תופסים בראשם המעוות כ׳נאמן למלך׳ (שזו כמובן סתירה כי אם נתניהו באמת היה מלך, הם לא היו מוציאים מאות מיליונים כדי לנצחו בבחירות). ‏על זה יהיו הבחירות הקרובות - ובבחירות גורליות כאלו, אין התלבטויות.

‏בהמשך לפוסט הארוך שלי מהבוקר: תשובה מצוינת של נתניהו, הקושרת את השנאה לישראל לשנאה לאמריקה ולמגמה האנטי-פטריוטית בארה״ב, בעיקר במפלגה הדמוקרטית. ‏נתניהו אומר שמי ששונא את ישראל, הופך לשונא אמריקה - והוא צודק בהקשר של הטאקרים מימין כביכול: ‏ככל שהם שונאים יותר את ישראל - כך הם מגלים הבנה הולכת וגדלה לאויבי ארה״ב. לכן תשמעו את קרלסון, מייגן קלי וקנדיס אוואנס מתבטלים בפני האסלאם הקיצוני הסוני והאייתולות. ‏הגירושין לאחרונה של קרלסון מהמפלגה הרפובליקנית מוכיחים שהוא כשל, בינתיים, בהחדרת האג׳נדה הפרו-ג׳יהדיסטית למיינסטרים של הימין האמריקאי. ‏אך בשמאל, שם עיקר האנטישמיות, הכיוון הוא לרוב הפוך: ‏השנאה לאמריקה ולציביליזציה המערבית היא התרנגולת שמטילה את ביצת השנאה למדינה היהודית, הנתפסת ע״י הקומוניסטים והאסלאמיסטים כמעוז קולוניאלי, לבן ומדכא במרחב ילידי. ‏מוזר ככל שזה יישמע, בעיני "הממדנים" מה-DSA, ההולכים ומשתלטים על המפלגה הדמוקרטית - אנחנו השטן הקטן, אמריקה השטן הגדול. ‏הקרב הזה, על הזהות של אמריקה, הוא לא שלנו אלא של האמריקאים. ‏אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו: לייחל לניצחון של הרוח הפטריוטית בארה״ב (כרגע הסקרים אופטימיים לרפובליקנים), אך להיערך לתרחיש של השתלטות שונאי אמריקה (וישראל) על המדינה אותה הם מתעבים. ‏בכל מקרה, דכדוך ופסימיות אינם תכנית עבודה. צלחנו אתגרים לא פחות גדולים מאלו - ולמרות הקשיים הרבים, ידינו יצאה על העליונה.

Netanyahu: It concerns me that there's that element of anti-Israel — first of all, at the Democratic Party. I'm concerned with that, and to the extent that we can do something to mend it, obviously I'll do it. The people who hate Israel end up hating America.

https://x.com/giladzw/status/2073656890609811537?s=46 גרסת הטוויטר עם מקורות

ג'ון פטרמן - הקול הבולט ביותר במחנה השפויים - מביע תסכול מכך שהוא הסנאטור היחיד שיוצא בגלוי ובאופן חד-משמעי נגד האנטי-אמריקאיות הפושה במפלגתו שלו. לדבריו, הוא אף יפרוש מהמפלגה אם זו תמחק ממצעה את הסעיף המכיר בזכות קיומה של ישראל. קמלה האריס, מנגד, יצרה לאחרונה קשר עם ממדני בתקווה לקבל את תמיכתו לקראת ריצה אפשרית ב-2028. המשמעות כלפי ישראל ברורה לחלוטין. - ומה לגבי האנטישמיות בימין? ובכן, השופר המרכזי שלה – טאקר קרלסון – הצהיר לאחרונה כי אינו תומך עוד במפלגה הרפובליקנית. אנטישמים, מסתבר, לא מסתדרים שם. השנאה היוקדת של קרלסון לישראל היא חלק משינוי אידאולוגי קיצוני שהוא חווה גם בזירות נוספות. קרלסון, שהיה בעבר מבקר חריף ביותר של האסלאם הקיצוני, הפך לשופר מוחלט של הג'יהאדיסטים ומנהל בימים אלו "מסע התנצלות" (בסגנון אובמה), במסגרתו הוא מכה על חטא על יחסו הביקורתי בעבר. קרלסון אף מעניק "פטור" לאסלאם הקיצוני מאחריות ל-9/11, ולשמאל הקיצוני-טרנסג'נדרי מאחריות לרצח צ'רלי קירק - הכול, כמובן, בשם תיאוריות קונספירציה נגד ישראל. בנוסף, קרלסון קורא "לחלוק את הכוח" עם סין בעולם שבו ההגמוניה האמריקאית נחלשת, ובמקביל העניק במה נרחבת לפרופסור הנחשב לתועמלן של המשטר הסיני. קרלסון אף החמיא לממדני על מחויבותו כביכול לניו יורק ונמנע מלתקוף אותו במהלך קמפיין הבחירות לראשות העיר. במילים אחרות, קרלסון נשמע יותר ויותר כמו איש שמאל ממוצע. לכן אין זה פלא שהוא הפך לדמות רעילה בקרב הרפובליקנים וכאמור הודיע על פרישתו מהמפלגה. - המסקנה ברורה: האנטישמיות המתפשטות במפלגה הדמוקרטית הינה חלק משנאה עצמית הרואה באמריקה ובמערב את שורש כל הרע בעולם (בעולמם המעוות היהודים הם לבנים - למרות שסבלנו מהאדם הלבן יותר מכל קבוצה אתנית אחרת בעולם). לנו, כישראלים, קשה מאוד לשכנע בצדקתנו את מי שרואה בעצם קיומו שלו חטא קולוניאליסטי, ומי שמצדיק את רצח בני עמו בכך שלא הותירו למחבלים ברירה. אז מה עושים? קודם כל מכירים במציאות. הבעיה של הדמוקרטים אינה בנימין נתניהו איתמר בן גביר ואפילו לא דונלד טראמפ, אלא ג'ורג' וושינגטון ואברהם לינקולן – וכל מי שטוען אחרת פשוט לא מבין מה ניצב מולו, או זורה חול בעיני הציבור לצרכים פוליטיים. בהחלט ייתכן שניאלץ להתמודד בעתיד הלא-רחוק עם ממשל דמוקרטי עוין מאי-פעם; אך אם נהיה בעמדת כוח - עם שליטה צבאית מוצקה באזורי ביטחון חיוניים בשטח האויב, יכולת ייצור ופיתוח עצמאית ככל הניתן ובריתות מדיניות הדוקות - מדינת ישראל תדע להתמודד עם סנקציות וחרמות בצורה טובה בהרבה מאשר בימי ממשל ביידן. אם צריך, כמו שאמר נתניהו לבלינקן, נילחם בציפורניים ובשיניים. אין לנו ברירה אלא לנצח. מעבר לכך, יש לקוות שהקיצוניות הדמוקרטית תוביל להחלשתם האלקטורלית (מה שלפי הסקרים כבר קורה) – לא רק בגלל יחסם לישראל, אלא מפני שהם אינם מציעים אופטימיות ותקווה לאמריקאי הממוצע. או אז, הדמוקרטים יצטרכו להחליט אם הם מצילים את מפלגתם מהממדנים (ובתוך כך את הקשרים עם ישראל), או מניחים לה למות לאיטה. זהו התהליך שעוברת דרום אמריקה (עם הגל הימני הפרו-ישראלי ששוטף את היבשת) וכנראה תעבור בקרוב גם אירופה, אם היא חפצת חיים. נקווה כי מלאכתם של צדיקים תיעשה, בסופו של דבר, על ידי אחרים. אנחנו בכל מקרה נדרשים לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב: לדאוג לעצמנו, בעצמנו.